יום חמישי, 2 באוגוסט 2018

סיפור עלילות הדם והתנצרות ההמונים / הכנה לביאת המשיח שבתאי צבי



בשנים 1648-1649 נלחמו האיכרים האוקראינים האורתודוכסים מלחמת עצמאות ושחרור כנגד האצילים הפולניים הקתוליים שהיו בעלי האדמות שעליהם התגוררו האיכרים. מלחמת השחרור של הקוזאקים האוקראינים נקראת עד היום בפי היהודים 'פרעות חמלניצקי' או 'גזירות ת"ח ות"ט' כיוון שהיהודים שחיו באיזורי המלחמה נקלעו על לא עוול בכפם לשדות הקרב ונטבחו בעשרות אלפים.

מספר הנרצחים היהודים בפרעות הללו איננו ידוע בוודאות עד היום, אך עומד כנראה על בין ארבעים לחמישים אלף. קהילות שלמות, עיקר היישוב היהודי בחבלי פודוליה וגליציה – הקהילה היהודית הגדולה בעולם – נרצחו, נטבחו ונשרפו.
הייתה זו תחילתה של תקופה אנטישמית ארוכה ונוראה עבור יהודי מרכז ומזרח אירופה, רצופה במעשי שנאה ועלילות דם, רצח, הגליה והרג כמעט בכל עיר או עיירה. האנטישמיות פרצה אמנם מן השכבה העממית, אך הייתה מגובה ע"י המלך והכנסייה.

במהלך השנים הבאות המשיך מרד האיכרים להתנהל, לאחריו (1654) פרצה מלחמת רוסיה – פולין, ולאחריה (קיץ 1655) פרצה מלחמה נגד שוודיה – היו אלו עשורים שלמים שבהם כולם כילו זעמם ביהודים – הרוסים, הפולנים וגם השוודים.

האנטישמיות ועלילות הדם בפולין וברוסיה

גם כאשר תמו המלחמות בין העמים, נותרה שנאת היהודים על כנה. בשנת 1710 אמר מלך פולין ודוכס ליטא אוגוסט השני על היהודים:
 "היהודים הכופרים הנבלים שופכים דמי ילדים נוצרים בסתר ובאופן מחריד לב הצועק לנקמת אלוהים".
ההיסטוריון היהודי ליאון פוליאקוב מצטט בספרו על תולדות האנטישמיות את אחד מאצילי פולין שהכריז באותה שנה:
"החלטתי, יחד עם אצילים אחרים, להשמיד את העם היהודי".

בצו מלכותי נקבע כי קהילה יהודית שאחד מחבריה יואשם בעלילת דם - רכוש הקהילה כולה יופקע לטובת המלך ולטובת הכנסייה.

באופן לא מפתיע...התרחשו באותו עשור עלילות דם בעשרות ערים וכפרים בפולין וביניהם - פודהייצה, אופאטוב, לבוב, זסלב, שפטובקא, צאנז, יאמפול, ז'יטומיר ועוד.

אוגוסט השני מלך פולין 



הרווח הכלכלי מעלילות הדם

במאה ה-17 היהודים חיו במציאות שבה כולם היו משוכנעים שהם עוסקים ברצח ילדים נוצרים. לא היה כמובן שקר גדול מזה, אך עשרות עלילות הדם שהתרחשו בפולין ובאוקראינה מעידות מעבר לכל ספק שהאיכרים המקומיים ניצלו את טכניקת עלילות הדם בכדי לגזול ולהחרים את הרכוש היהודי הפרטי והציבורי.

מטרה נוספת שהושגה באמצעות עלילות הדם – כאשר מגרשים את היהודים, אין צורך להחזיר חובות למלווים היהודים שגורשו...כך לדוגמה הבישוף הקתולי סולטיק (Kajetan Sołtyk) שיזם את עלילת ז'יטומיר, וכן הבישוף דמבובסקי (Dembowski) מהעיירה קאמניץ-פודולסקי שהיה חייב כספים רבים ליהודים עד שיזם עלילת דם כדי שכל חובותיו יישמטו.

בעידן שחור זה, כל יהודי וכל יהודייה היו נתונים לאיום מתמיד של האשמה בעלילת דם ללא צורך בראיות או הוכחות. ההאשמה הייתה קלה מאין כמותה, וגזר הדין היה כמעט אוטומטי.

סכנת ההתנצרות

ליהודים בתקופה קשה זו לא היו כמעט פתרונות למצבם הקשה. אחת מדרכי המוצא הנואשות שעמדה בפני יהודים רבים הייתה ההתנצרות.

יהודים רבים – בעיקר צעירים וצעירות - התנצרו אז כדי להימלט מהגורל היהודי הקשה וכן מההוצאה להורג שהייתה דינם של יהודים רבים על לא עוול בכפם. רבים המירו את דתם רק למראית עין כמו האנוסים יהודי ספרד לפניהם, אך אלפים רבים בחרו להימלט מגורל העם היהודי, עזבו את ביתם ואת משפחתם והחלו לחיות כנוצרים לכל דבר במטרה להציל את נפשם.

בשנת 1730 נפתח בליטא מסדר נזירות בשם "ברית מריה" שהטביל נערות יהודיות לנצרות. 2,000 נערות יהודיות המירו את דתן מרצון באמצעות מסדר זה בלבד. כך חיו קהילות מזרח אירופה בתקופה נוראית זו בין שתי סכנות מתמידות – סכנת עלילות הדם מחד, וסכנת המרת הדת מאידך.

מעשי התנצרות המונית היו דבר שבשגרה, ניסיון להימלו מגורל התופת היהודי


אגרת עליית הנשמה של הבעש"ט

בעלילת הדם בזסלב (1747) נתפסו ארבעה מראשי הקהילה בעלילת דם שקרית. הם עונו בעינויים קשים עד שהמירו את דתם מה שהיה אמור להקנות להם הגנה מפני גזר הדין, אך לאחר שהמירו את דתם וכבר היו מוגדרים כנוצרים – נרצחו.

לאחר אירוע זה, ביצע הבעש"ט עליית נשמה אל העולמות העליונים, כדי לשאול עד מתי יימשכו העינויים והסבל, וכך כתב באגרת עליית הנשמה ששלח לגיסו על פגישתו את סמאל:
 "שאלתי אותו מה ראה על ככה ומה דעתו בזה שימירו דתם ואחר כך נהרגים?"
והשיב לו השטן שכוותנו היא לשם שמים כי:
"אם יהיו נשארים בחיים אחרי שהמירו את דתם, אז כשיהיה עוד איזה גזירות עלילות אזי לא יקדשו שם שמיים רק שכולם ימירו דתם להציל על נפשם. לכך הייתה פעולתו שאלו שהמירו דתם - נהרגו אחר כך, ועל ידי זה לא ימיר דתו שום בן ישראל ויקדשו שם שמיים".

התייחסות זו של הבעש"ט בעצמו - ויותר מכך תשובת סמאל עצמו - מעידות כאלף עדים עד כמה הייתה ההתנצרות דבר נפוץ, עד שהיוותה סכנה לשלמות הקהילות היהודיות.

אין תגובות:

פרסום תגובה