הנסיך שב מן המתים! / על הצאר בוריס גודונוב והתפוררות האימפריה הרוסית

הצאר איוואן הרביעי (האיום - Ivan the Terrible) היה אחד מגדולי הצארים הרוסיים אי פעם.

היו לו שמונה נשים ושלושה בנים ששרדו את ילדותם. בנו הראשון, שגם שמו היה איוואן (Tsarevich Ivan), היה מוכשר ויפה תואר אך נרצח על ידי אביו ברגע של חמת זעם. הבן השני, פיודור (Feodor I), היה מוגבל שכלית אך הוגדר בלית ברירה כיורש העצר. 

הבן השלישי, הנסיך דימיטרי (Dmitry of Uglich), נולד מאישתו האחרונה של איוואן – הצארינה מריה לבית נאגאיה.

נסיון הפיכה ראשון

כאשר מת הצאר איוואן בשנת 1584, ניסו האצילים בני משפחת נאגאיה לתפוס את השלטון בשם בנו השלישי – הנסיך דימיטרי בן השנתיים – אשר אמו הייתה בת משפחתם.

בוריס גודונוב (Boris Godunov), אציל משכיל ומוכשר מאוד, היה גיסו (אחי אישתו) של יורש העצר הנסיך פיודור. 

הוא שמע על תכנית ההפיכה של בני משפחת נאגאיה והצליח לסכל אותה. כעונש על נסיון ההפיכה, הוגלו בני משפחת נאגאיה לעיר אוגליץ' שבצפון רוסיה, ועימם הנסיך הצעיר דימיטרי ואימו הצארינה מריה.

הצארינה מריה נאגאיה

הצאר פיודור היה אדם דתי מאוד. הוא התפלל במשך שעות, צם ללא גבול וכיוון שהכיר במוגבלותו השכלית - הותיר את ניהול המדינה בפועל בידי גיסו המוכשר, גודונוב.

האצילים הבויארים ראו בעין רעה מאוד את שלטונו של גודונוב שלא זרמה בעורקיו אפילו טיפת דם מלכותי אחת. הם קינאו בו קנאת מוות וחיכו לרגע שבו יוכלו להיפטר ממנו.

מערכה ראשונה - הנסיך דימיטרי מת

עוד מינקות סבל הנסיך דימיטרי מהתקפי אפילפסיה חוזרים ונשנים.

במאי 1591, כאשר היה בן עשר, יצא לשחק בקליעה למטרה עם שלושה מחבריו בחצר ארמונם באוגליץ'. בצהריים נשמעו לפתע זעקות – התקף של מחלת הנפילה אחז בנסיך דימיטרי, והסכין שאחז בידו פגעה בצווארו. הוא נפל ארצה מדמם, ומת.

מרוב בהלה החלה לצעוק אחת המטפלות שהנסיך נרצח. כיוון שלא היה איש בחצר פרט לחבריו של הנסיך, הם הואשמו ברצח והוצאו להורג על לא עוול בכפם...

מותו של הנסיך דימיטרי - חיסול או טרגדיה?

לפני מותו בינואר 1598 העביר הצאר פיודור את השלטון באופן רשמי לאישתו אירינה, אך היא וויתרה עליו מרצונה והשאירה אותו בידי אחיה – בוריס גודונוב בן ה-46, שהוכתר כצאר הרוסי.

הצאר פיודור, הצארינה אירינה והגיס הנאמן בוריס גודונוב

מערכה שניה - הכל באשמת הרוצח!

בשנים 1601 – 1602 נחתו על רוסיה מכות טבע חריגות בכל קנה מידה.

באביב 1601 החל לרדת גשם שירד ללא הפסקה במשך עשרה שבועות. כל היבול החקלאי נהרס. 

לאחר מכן, באמצע אוגוסט, ירדה על השדות מכת כפור ובספטמבר ירד לפתע שלג חורפי ללא תקדים שחיסל את מעט הפירות שעוד היו על העצים. מלאי הדגנים הממלכתי אזל. מחירו של הלחם הוכפל פי 100 ומכת רעב ירדה על רוסיה. לאיש לא היה מה לאכול. 

תופעות של קניבליזם החלו להופיע. אבות ואימהות אכלו את ילדיהם. בשר בני אדם נמכר בשווקים כקציצות ופשטידות. מגיפות החלו להופיע בערים. 127,000 קרבנות של אסונות הטבע, הרעב והמחלות נקברו במוסקבה וסביבותיה.

תקופת הצרות הרוסית

האצילים הקנאים ונוטרי הטינה - אויביו של הצאר בוריס גודונוב - ניצלו את המצב הקשה כדי להפיץ ברוסיה את הידיעה שמכות הטבע הן עונש על רצח הנסיך דימיטרי בהוראת הצאר בוריס גודונוב.

הנסיך דימיטרי שב מן המתים (1)

בשנת 1601 עסק נזיר זקן, כותב כרוניקות היסטוריות, במיון חומרים בקרמלין על מנת שיוכל לכתוב את הכרוניקה שהובילה לעלייתו של בוריס גודונוב לשלטון. 

נזיר צעיר, גרגורי אוטרפייב, שסייע לו במיון החומרים, שאל אותו:

- כבוד קדושתך, אמור לי בבקשה - אילו לא היה נרצח, בן כמה היה היום הנסיך דימיטרי?

- "בגילך בערך", ענה לו הנזיר הזקן.

הנזיר הצעיר שמע את התשובה ולא אמר מילה, לאחר זאת ברח לפולין והחל לאמץ לעצמו דמות חדשה...

בקיץ 1603 האציל הפולני אדם וישנבצקי שמע שאחד ממשרתיו הצעירים - גרגורי אוטרפייב - מבקש לשוחח איתו. לאחר קידה עמוקה, הרים פתאום המשרת את ראשו ואמר:

 – "אדוני, אני הוא הנסיך דימיטרי, יורש העצר של רוסיה."

האציל מצמץ בעיניו מספר פעמים, ולא יכול היה להאמין למשמע אזניו...

משם המשיך הנזיר-משרת לחצרו של אציל גדול אחר, מנישק, אשר בתו – מרינה בת ה-15 – התאהבה בגרגורי הצעיר והחליטה להינשא לו כדי להיעשות יורשת העצר הרוסית. 

בעזרת אביה, ובתמיכת ממשלתה האדיבה של ממשלת פולין והאפיפיור הקתולי, גויס כוח צבאי אשר ילווה את הנסיך דימיטרי ששב פתאום מן המתים אל רוסיה מולדתו...

הנזיר ששב מן המתים - דימיטרי השקרי הראשון

מערכה שלישית - הקיסר מת, יחי הקיסר

ב-13 באפריל 1605 קם הצאר בוריס גודונוב מארוחת הצהריים, נפל ונחבט. 
דם פרץ מפיו, מאפו ומאוזניו. הוא הספיק לברך את בנו פיודור השני בן ה-16 כצאר הבא, ולאחר שעתיים מת.

כאשר הגיעה הידיעה על מותו של גודונוב לפולין, החל הכוח הפולני בן עשרת אלפים החיילים בתנועה אל עבר רוסיה ובראשו הנסיך דימיטרי השקרי הראשון.

האצילים הבויארים ששנאו את בית גודונוב השביעו את הצבא הרוסי אמונים לדימיטרי הכוזב אשר שב מן המתים. הם לכדו את משפחת גודונוב ורצחו את בנו של בוריס גודונוב פיודור השני. בתו, הנסיכה קסניה בת ה-16, נשמרה כבת ערובה על מנת שתוכנס למיטתו של דימיטרי השקרי כאשר יגיע.

שליחים דחופים יצאו אל הצארינה מריה נאגאיה לבשר לה כי בנה, שנרצח ונקבר, כלל לא מת והוא עושה כעת את דרכו בחזרה אל מוסקבה...

בני המת, אתה חי!

ב-20 ביוני 1605 נכנס דימיטרי השקרי - גרגורי אוטרפייב - בשערי מוסקבה והכריז כי הוא הוא הנסיך דימיטרי. האם השכולה, הצארינה מריה, הביטה בו מספר פעמים, שתקה מספר רגעים, ואז אמרה:

 "בני, בני, בשר מבשרי אתה!"

האציל הרוסי וסילי שוויסקי שרק לפני כמה שנים קבר בעצמו את הנסיך המת דימיטרי, הודיע לפתע לציבור כי הילד שקבר כלל לא היה הנסיך דימיטרי אלא בנו של כומר כלשהו....

משהתברר לאצילים הרוסים כי דימיטרי השקרי אינו מתכוון לפעול למען הדת האורתודוקסית ובמקום זאת הוא מקדם את הדת הקתולית כפי שהתחייב לממשלת פולין, החליטו להיפטר ממנו. 

במאי 1606 הם רצחו אותו, טחנו את עצמותיו עם אבק שריפה ובטקס רב רושם מול המון מריע ירו את שארית עצמותיו מתותח גדול לכיוון פולין, משם נכנס אל רוסיה...

האם השכולה מריה ובנה המתחזה - דימיטרי השקרי הראשון

כעת הודיע האציל וסילי שוויסקי שמעתה יהיה הוא הצאר החדש. האצילים הבויארים הסכימו בקושי, אך לא נותרה להם ברירה.

הנסיך דימיטרי שב מן המתים (2)

באמצע 1607 הופיע בבלארוס לפתע דימיטרי נוסף שטען כי הוא הוא הנסיך דימיטרי שנרצח...

להפתעת כולם, אישרה הנסיכה מרינה מנישק – אלמנתו של דימיטרי השקרי הראשון – שאכן דימיטרי חדש זה הוא בעלה, והוא הוא הנסיך דימיטרי המקורי....

דימיטרי השקרי 2 - עוד נסיך שב מן המתים....

לאחר שלוש שנות לחימה במטרה להשתלט על כס השלטון, נרצח ב-1610 גם דימיטרי השקרי השני, ולפתע הופיע גם דימיטרי שקרי שלישי שגם הוא טען כי הוא הוא הנסיך דימיטרי.....

סופה (הזמני) של האימפריה הרוסית

ב-1611 אנרכיה טוטאלית שררה ברוסיה. בכל עיר פעלו שכירי חרב מטעם האציל המקומי. 
מערכת המיסים והאכיפה הפסיקה לתפקד. הלכה למעשה, המדינה הפסיקה לתפקד, והפסיקה להתקיים כישות פוליטית בעלת נוכחות.

מצב זה נמשך מספר שנים, עד אשר הצאר מיכאל הראשון לבית רומנוב יצליח לייצב את מצבה של המדינה הרוסית, להחזיר את השליטה בשטחיה אל השלטון המרכזי, ולהחזיר את הסדר במדינה על כנו.

הצאר הראשון של האימפריה / על איוואן הרביעי (האיום) צאר רוסיה

בתקופת הכיבוש המונגולי (1237 – 1480) הייתה רוסיה מורכבת מאוסף נסיכויות דוברות רוסית.

השליטים המונגולים ביקשו לעצמם סוכן, משתף פעולה, שאותו יוכלו לטפח ולחזק. הם בחרו בנסיך הגדול של מוסקבה – וסילי השלישי – והביאו לידי הפיכתה של מוסקבה לבירת רוסיה כולה.

כאשר נפטר וסילי השלישי, נותר בנו בן השלוש – איוואן הרביעי (Ivan IV), הנסיך הגדול של רוסיה – תחת השגחת אמו, ילנה גלינסקיה, שהייתה עוצרת הממלכה יחד עם מאהבה.

חמש שנים לאחר מכן, כשהיה איוואן בן שמונה, מתה גם ילנה אמו לאחר שכפי הנראה הורעלה ע"י יריביה האצילים הבויארים. איוואן נותר תחת השגחת ושליטת נציגי האצילים, ששימשו לו באופן רשמי כעוצרים עד שיגדל ויתבגר.

לימים כתב איוואן ביומנו על אותה תקופה:

"במות אמנו ילנה, היינו יתומים במלוא מובן המילה. 

הנתינים שלנו חדלו מלהביט בנו כאדוניהם ורבו זה עם זה. הם גזלו את אוצר אמי. אותי ואת אחי הם ראו כזרים, ואולי אף גרוע מזה כקבצנים. אפילו בגדים היו חסרים לנו. 

יום אחד שיחקתי עם אחד מבני האצילים, איוואן שויסקי, והוא שם את רגליו על מיטת אבי לאות עלבון ובוז. בני האצילים גנבו את כלי הזהב והכסף של אבי, וחרטו עליהם את שמות משפחותיהם".

ילדותו של איוואן הרביעי

הנסיך איוואן היה ילד חריג לתקופתו. 

הוא בילה שעות רבות בקריאה על תולדות ביזנטיון, האימפריה הרומית ותולדות הנסיכויות הרוסיות ובמיוחד אהב לקרוא בתנ"ך ובברית החדשה. הוא גדל להיות אינטלקטואל בעל ידע היסטורי ותרבותי רחב.

כל אותו זמן הלכה והתפתחה בליבו אש יוקדת של שנאה ורצון לנקמה באצילים הבויאריים שסבבו אותו והיו בורים, חסרי השכלה וגסי רוח והגבילו את יכולתו לשלוט.

איוואן הרביעי - המבט בעיניים אומר הכל

אכזריותו של איוואן מתחילה להתגלות...

כשהיה איוואן הצעיר בן 13 כבר הבין את העוצמה שבידיו והחל לגלות את אכזריותו הרבה.

הוא הצליח לבצע הפיכה כאשר שלח את שומריו האישיים לאסור את האציל אנדריי שויסקי שכיהן אז כשליט. המשרתים היכו את שויסקי והתעללו בו באמצעות כלבי תקיפה, וכאשר הגיע אל בית המעצר לא נותרה בו כבר רוח חיים.

במאורע אחר, אחד האצילים - אפאנסי בוטולין - דיבר אליו באופן לא מכובד. איוואן הורה לשומריו לכרות את לשונו כדי למנוע ממנו לדבר באופן לא מנומס בעתיד. לאחר מכן ציווה לערוף את ראשיהם של האצילים שמילאו תפקידי שלטון בימי ילדותו.

במאי 1547, כאשר היה איוואן בן 17, הגיעה אל ארמונו משלחת מהעיר פסקוב כדי להתלונן על המושל המקומי בעירם. 

איוואן שפך וודקה על ראשיהם של המתלוננים, אחז בלפיד והצית באש את שיערם וזקנם. אחר כך ציווה שיפשיטו אותם וישכיבו אותם על הרצפה. למזלם הרב, נכנס לפתע בריצה שליח שבישר לאיוואן על השריפה הגדולה שפרצה בעיר מוסקבה, וכך ניצלו מהמשך ההתעללות...

אזרחית רוסיה בשם מריה התאלמנה והחליטה להתנזר ולהפוך לקדושה. היא כבלה את עצמה בשלשלאות אשר חדרו לבשרה, צמה והתפללה וכל מה שנתנו לה ששת בניה היא חילקה לעניים. כך יצא לה שם של אישה קדושה.

כאשר שמע איוואן על מעשיה והבין כי היא הולכת וצוברת את אהדת העם כקדושה, הוציא אותה להורג יחד עם ששת בניה, בכדי שתהילתה הציבורית לא תאפיל על תהילתו שלו...

לא עוד נסיך גדול, אלא צאר!

בגיל 17 דרש כי במקום "נסיך" יקראו לו "צאר". להפתעת כולם (ובניגוד לאמת...), טען אז פתאום ששורשיה של שושלת רוריק שאליה השתייך מגיעים עד אוגוסטוס קיסר בכבודו ובעצמו, ולכן מגיע לו התואר קיסר, צאר. כסמל שלטונו אימץ את הנשר בעל שני הראשים – סמלה של האימפריה הרומית.

לאחר מכן פנה להילחם בשרידי האימפריה המונגולית במדינות הטטריות של קאזאן ואסטרחן. 

חיציהם וחרבותיהם של הטטרים לא יכולים היו לעמוד כנגד המנהרות, הגשרים ומתקני המצור שתוכננו ע"י המהנדסים הגרמניים ששכר איוואן, וטירותיהם המבוצרות של הטטרים הוכרעו בזו אחר זו בעזרת הטכנולוגיה הגרמנית.

כיבוש קאזאן ואסטרחן ע"י איוואן האיום

לאחר פטירת אישתו הראשונה בשנת 1560 החליט איוואן שהוא רוצה לשאת את אליזבת מלכת אנגליה, המלכה הבתולה. בין האנשים שעודדו אותו לכך היה רופא אנגלי, בשם ד"ר אליציוס בומל. כאשר סירבה המלכה אליזבת להצעת הנישואין השתכנע איוואן שהרופא קשר כנגדו וציווה לצלות אותו באש...

רופא אנגלי אחר, ד"ר רוברט ג'ייקוב, המליץ לו על ידידתה של המלכה - הליידי מרי הייסטינגס, בתו של רוזן הנטיגטון. איוואן שלח ללא כל דיחוי את השגריר הרוסי פיסמסקי אל אנגליה בכדי להסדיר את החתונה.

אליזבת לא רצתה לתת לידידתה ליפול לידיו של איוואן, ולכן כתבה לו כי היא אינה חושבת שהליידי מרי יפה, והוסיפה (בשקר מוחלט) כי היא מתפלאת כיצד מומחה ליופי כמוהו חושק בנערה שחלתה באבעבועות ופניה מכוסות במורסות אדומות.....כך הצילה את ידידתה מלהיות אישתו השביעית של הצאר.

משטר האופריצ'נינה

ב-1564, כחלק ממאבקיו נגד מעמד האצילים, החליט לחלק את רוסיה לשני חלקים.

בחצי מן הממלכה הקים משטר אופריצ'נינה ("מחוץ להיררכיה") שנוהל ע"י כנופיות של בריונים לבושים שחור ורעולי פנים שקיבלו רשות להוציא להורג את האצילים שהתנגדו לשלטונו. ידועים כיום שמותיהם של לפחות 3,000 אצילים שהוצאו להורג ע"י האופריצ'ניקים בשירותו של איוואן, ומשערים כי בסה"כ רצחו האופריצ'ניקים עשרות אלפי אנשים בשטחי שליטתם.

אחד מן האופריצ'ניקים, שכיר חרב גרמני, כתב ביומנו:

"היו כל כך הרבה מעשי הרג המוניים, עד שאיני יכול אפילו 

לזכור את כולם..."

מעשי הטבח והביזה בידי האופריצ'ניקים

בשנת 1571, כאשר הגיע איוואן למסקנה שהאופריצ'ניקים סיימו את תפקידם, אסף אותם אל מוסקבה והרג אותם בזה אחר זה בעינויים קשים תוך שהוא נהנה מזעקותיהם המחרידות. 

חלקם בושלו בסירי ענק בעודם בחיים, חלקם בותרו לחתיכות עד שאיבדו את הכרתם. שמונים אלמנות שבעליהן הוצאו להורג הובלו אל נהר מוסקבה והוטבעו בו באיטיות.

כדי לחנך את דור העתיד, הביא איוואן אל הכיכר האדומה גם את בנו לחזות בעינויים. לאחר ההוצאות להורג, הלכו יחד אל ביתו של האציל העשיר איוואן ויסקובאטי שהוצא להורג ובזזו את כלי הזהב ואבני החן שמצאו בבית. בסופו של דבר עזבו את המקום רק אחרי שהצאר אנס את אלמנתו הבוכייה של ויסקובאטי ובנו יורש העצר אנס את ביתו הצעירה של האציל.

שעשועי שלטון והון...

ב-1568 התפטר לטובת בנו. הוא הוביל את בנו אל כס המלכות, ולאחר מכן הדיח אותו.

ב-1575 החליט איוואן שהוא רוצה להחליש את מוסדות הדת האורתודוקסית. הוא פנה אל מנהיג טטרי מוסלמי – בולאט – הציע לו לכהן כצאר הרוסי במקומו, ואף התפטר כדי לפנות לו את כס המלוכה. במשך שנה שלמה כיהן הטטרי כצאר ואיוואן, שהיה כמובן שליט צללים, מיהר להכריז – בשם השליט הטטרי המוסלמי - על ביטול זכויות היתר של המנזרים הרוסיים. הוא שדד ובזז את המנזרים העשירים, וכשסיים הדיח את השליט הטטרי ושב לכהן כצאר...

הריגת בנו, יורש העצר איוואן

בשנת 1581 היה יורש העצר, הנסיך איוואן (Tsarevich Ivan), בן 27 והתגורר עם אישתו בקרמלין. 

יום אחד נכנס הצאר איוואן לדירתם, ומצא בדירה רק את כלתו, אשת הנסיך. הצאר טען ששמלתה קצרה מדי, ובנו – הנסיך איוואן – שנכנס אל הבית, הגן על אישתו. בזעמו הגדול הרים הצאר איוואן מקל שבקצהו היה מחובר חוד ברזל, והיכה את בנו בראשו.

כעבור חמישה ימים, ב-19 בנובמבר 1581, הלך יורש העצר לעולמו.

מותו של יורש העצר בידי אביו

בנו השני של איוואן האיום – הנסיך פיודור – שהפך פתאום ליורש העצר המיועד, היה אדם ילדותי ומוגבל שכלית שחלומו הגדול היה להפוך למצלצל פעמונים בכנסייה. האסון שנפל על עתידה של רוסיה היה כבד מנשוא.

לאחר מקרה טראגי זה לא חזר עוד הצאר איוואן לעצמו. 
הוא היה שרוי במצב רוח מדוכדך, ובריאותו הלכה והתדרדרה. ב-28 במרץ 1584, ביום קר ובהיר, ישב הצאר למשחק שחמט עם ידידו הטוב בוגדאן בלסקי, כאשר לפתע התמוטט ומת.

לאחריו יעלה לשלטון בנו המוגבל פיודור שיהיה הצאר האחרון משושלת רוריק, ולאחריו – אחי אישתו של פיודור, בוריס גודונוב.

סופו של איוואן האיום - משחק השחמט האחרון

איכר קדוש - נהנתן מופקר / סיפורו המדהים של גרגורי רספוטין וסופה של רוסיה הצארית

בשנת 1890 עבר איכר סיבירי צעיר משבר רוחני, והחליט לחזור בתשובה. שמו היה גרגורי (גרישה) יפימוביץ' רספוטין (Grigori Yefimovich Rasputin).

הוא הצטרף למנזר ששלטה בו כת "המצליפים בעצמם", ולאחר שהוצלף וסבל הגיע למסקנה שצריך לבצע שינויים מהותיים בדרכיה של הכת. 

הוא טען שניתן להתקרב אל אלוהים רק אחרי אקט מיני משובח - ברגע שבו אתה נותר חף מכל תאווה וריק מכל חשק. כדי להיטהר, אמר, על האדם המאמין לחטוא ביחסי מין פעמים רבות ככל הניתן, עד שהוא נותר חסר כוחות לחלוטין – כך הוא סולל את דרכו אל האלוהות...

הוא עזב את המנזר והכריז על עצמו "איש קדוש" (סטארייץ) אשר ביכולתו לחזות את העתיד ולרפא חולים. הוא הקפיד על מראה ביזארי, בעל זקן ושיער פרועים שעוררו סקרנות ומשיכה אצל כל מי שנתקלו בו.

גרגורי רספוטין

רספוטין, הצאר והצארינה

ב-1903 הגיע לסנקט פטרבורג ומצא את מקומו בחברה הגבוהה, חובבת המיסטיקה והשעשועים של רוסיה.
שם הכיר את אנה ורובובה (Vyrubova) – אישה אומללה ומכורה למיסטיקה, אשר הייתה חברתה הטובה ביותר של הצארינה אלכסנדרה. הוא ניבא שהיא תהיה אומללה כל חייה והיא, בתמורה לנבואה הנדיבה הזו, השתכנעה להציג אותו בפני הצאר ניקולאי השני (Nicholas II) והצארינה אלכסנדרה (Alexandra Feodorovna).

בשנת 1905 כתב הצאר על המפגש ביניהם:

"הכרנו איש אלוהים בשם גרגורי שבא אלינו ממחוז טובולסק אשר בסיביר".

התמכרותה של הצארינה לאיכר התמהוני

הצארינה, נכדתה של המלכה ויקטוריה, הייתה בת גילו של רספוטין. 
היא הייתה הדמות החזקה והדומיננטית בחיי הצאר בעלה, נהגה להסתגר בארמון שעות ולהתעמק ללא הרף בלימודי מיסטיקה.

לאחר ארבע בנות, נולד סוף סוף לזוג המלכותי יורש העצר אלכסיי (Alexei Nikolaevich) שהיה חולה המופיליה אשר בעקבותיה כל שריטה, כל פציעה, הייתה יכולה להביא למותו.

אז התברר פתאום לזוג הצארי המופתע שרספוטין - האיכר הפרוע, חצי התמהוני וחובב המיסטיקה, יודע להפנט ויש לו אפשרות וכוח לעצור דימומים בכוח ההיפנוזה!

הצאר והצארינה נשמו לרווחה והודו לאלוהים הטוב על ששלח אליהם את רספוטין בתזמון מושלם כדי להציל את עתידו של יורש העצר ואת עתידה של רוסיה כולה.

אט אט התברר כי רספוטין הולך ומשתלט על נפשו של יורש העצר אלכסיי. ראשית בכוח ההיפנוזה, לאחר מכן באגדות דמיוניות שסיפר לו על החיים בסיביר הרחוקה.

הצארית אלכסנדרה, רספוטין, וילדי הצארית

רספוטין בעל אלף הנשים

בביקוריו בארמון הצארי נהג רספוטין להתלבש ולהתנהג כאיש קדוש, פשוט, נזיר כמעט. מחוץ לארמון המשיך לנהל את חייו לפי התורה הרוחנית שפיתח. 
הוא נהג לקיים יחסי מין עם נשים רבות ככל האפשר, לילה אחר לילה, כדי להתקרב אל האלוהות....הוא לא השתמש בסכין ובמזלג ונהג לאכול בידיים חשופות לתדהמת הסובבים אותו שחשבו שלפניהם אדם מכובד ומנומס.

עשרות פניות בכתב ובעל פה הגיעו אל הצאר והצארינה בכדי לחשוף בפניהם את אופיו ואת מנהגיו של האיכר המסוכן שבידיו הם מפקידים את יורש העצר, אך ללא הועיל. דבר לא גרם להם לשנות את דעתם עליו. 

לכל הפניות השיב הצאר באותו האופן:

"הוא אדם טוב. הוא אדם דתי. הוא רוסי פשוט. אין אפשרות להיפטר ממנו."

כאשר התרבו השמועות והדיווחים אודות מעשיו ומעלליו של איש סודם הקרוב של הצאר והצארית, אסרה הצנזורה הצארית כל אזכור של שמו של רספוטין בעיתונות. 

מפקד המשטרה דיווח כל בוקר בפירוט במיטותיהן של אילו נשים ביקר רספוטין אתמול. הצאר והצארינה המשיכו להתעלם, ואף הדיחו מתפקידיהם מספר פקידים בכירים שהתעקשו להתריע בפניהם שוב ושוב על היותו של רספוטין בן בית בבית המלוכה.

רספוטין, שהיה מודע להתמכרותם של הצאר והצארינה לנוכחותו, אמר אז:

"הצאר אינו יכול לחיות בלעדי. הוא זקוק לי כמו אוויר לנשימה."

הצאר ניקולאי השני, הצארית אלכסנדרה, ילדיהם ורספוטין

הלוחמים נגד רספוטין

כומר אורתודוקסי, אליודור, שנס על נפשו מרוסיה אל ניו יורק כשהוא מחופש לאישה, פרסם ספר על יחסי הצארינה עם רספוטין, שם חשף מספר מכתבים שכתבה הצארינה לרספוטין עם ביטויי חיבה וקרבה שחרגו בהרבה מהמקובל.

בשלב זה השתכנעו גם בני משפחתה של הצארינה שהיא מפקידה את רוסיה בידי איכר רמאי. 
אחיה, הדוכס ארנס פון באדן אמר לצאר בעצמו – אתה חייב להיפטר ממנו כיוון שהוא הורס גם אותך וגם את הצארינה, אך הצאר אמר לו שאין אפשרות כיוון שהוא מציל את יורש העצר.

לבסוף, הצליח ראש ממשלת רוסיה – פיוטר סטוליפין – לכפות על הצאר להרחיק את רספוטין מן החצר הצארית, ולהביא במקומו רופא בלגי מומחה להיפנוזה.

אחרי מספר שבועות ללא רספוטין, נפצע יורש העצר והתחיל לדמם. 
מברק נשלח בדחיפות לרספוטין שיחזור מיד אל הארמון. במקביל, הזמין הצאר את ראש הממשלה סטוליפין להצגת אופרה בקייב, שם ירה בו סוכן של האוכרנה (המשטרה החשאית של רוסיה הצארית). ארבעה ימים לאחר מכן, נפטר סטוליפין בבית החולים.

חקירת הרצח הופסקה בהוראתו המפורשת של הצאר, הוראה שמניעיה לא הובררו עד עצם היום הזה...

מחירה של הערצה עיוורת

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, האשימו דעת הקהל והעיתונות (לשווא) את הצארינה בכשלונות הרוסיים ועל היותה סוכנת כפולה, עקב מוצאה הגרמני. בעקבות אותם כשלונות, החליט ב-1915 הצאר לקחת את הפיקוד העליון בידיו.

הצארינה נותרה בארמון כשליטה בפועל ועוצרת, כאשר רספוטין לצידה בארמון. 

באחד ממכתביה אל הצאר כתבה כי רספוטין הבטיח לה שהעם הפשוט תומך בה ובבעלה ולעולם לא יתקומם, הבטחה שאין מנותקת ומופרכת ממנה.

בינתיים המשיך רספוטין להפעיל את קסמיו על הצארינה. אחרי כל מפגש עימו, אחרי כל תפילה בנוכחותו, היא הייתה רגועה ואופטימית יותר. איש לא הבין כיצד הוא מצליח להשפיע עליה כך.

בחזית המלחמה המצב היה גרוע ביותר, לא היה אוכל לחיילים ואספקה לא הגיעה לחזית. בערי רוסיה לא היה אוכל בחנויות. אך הצארינה המשיכה בשלה וכתבה לבעלה:

"אתה מוכיח, Sunshine שלי, שבחזית אתה שליט האבסולוטי. תראה לכולם, Sunshine, שאתה גם איוואן האיום וגם פיוטר הגדול.
הידיד שלנו מתפלל לילה ויום בשבילך. השמים ואלוהים ישמעו את התפילות האלה. השמש שלך זורחת. אתה המציל של רוסיה והגואל שלה."

סאנשיין שלי. הצאר ניקולאי השני כמפקד הצבא.

צעדים אחרונים של שגעון

רספוטין, מצידו, המשיך בהתנהגותו המופקרת וחסרת האחריות. 
הוא פרץ לחדרה של אשת קצין בצבא הרוסי וניסה לאנוס אותה, מעת לעת היה פורץ למרחצאות הנשים ופורץ שם בהשתוללות, וכמנהלת הצלב האדום הרוסי מינה פרוצת-צמרת שבמיטתה נהג לבקר ביום ובשעה קבועים וידועים לכל.

בראש השנה של 1916 השתתף במסיבה מרובת משתתפים בה נכחו דיפלומטים, אנשי עסקים ובנקאים שקיוו להחליף איתו כמה מילים. בסוף המסיבה שכבו רספוטין ומספר אורחות נוספות על רצפת המסעדה מחוסרי הכרה מרוב שכרות.

שני בעלים אשר נשיהן לא שבו הביתה כל הלילה נכנסו בבוקר אל האולם בחרבות שלופות. המשטרה הצארית הצליחה בקושי לעכב את הבעלים עד אשר חמקו רספוטין ואיתו הנשים השיכורות מן הדלת האחורית של המסעדה.

לאחר מכן הורה רספוטין לצארינה להדיח את ראש הממשלה ולצקי ולמנות במקומו את בוריס שטורמר. הצארינה צייתה ועשתה כפי שהורה לה...

חיסולו של רספוטין

בשלב זה החל להירקם קשר לרציחתו של רספוטין. 
הנסיך יוסופוב שהיה אחיינה של הצארינה, הזמין את בן דודו של הצאר, דימיטרי פבלוביץ', לקחת חלק איתו במעשה ההתנקשות.

הנסיך פליקס יוסופוב, המתנקש

הם הזמינו את רספוטין לשתות תה ולהאזין איתם לשירים וניסו להרעילו באמצעות עוגיות מורעלות, אך לחרדתם הוא לא הושפע כלל מהרעל. לאחר מכן הגישו לו יין מורעל, אך גם היין לא השפיע עליו...

הנסיך יוסופוב נבהל ונתקף באימה... הייתכן שבאמת איש אלוהים הוא? 

הנסיך שלף ביד רועדת אקדח וירה ברספוטין, שקם ויצא בהליכה מן הבית כאשר הוא משאיר מאחוריו שובל של דם... כיצד הוא לא מת?

בשלב זה התנפלו עליו הרוצחים, קשרו אותו בחבלים, דקרו אותו, וזרקו אותו ירוי ומדמם לנהר הנייבה הסמוך לסנקט פטרבורג.

כעבור יומיים צפה גופתו במים, ואז התברר לתדהמת כולם שהוא הצליח להשתחרר מן החבלים רגע לפני שטבע בנהר.

חודשים בודדים לאחר מכן הודחו הצאר והצארינה מתפקידם. שנה לאחר מכן, חוסלו בידי כוחות מהפכת אוקטובר 1918.

מיטתה של הקיסרית וחיילי העופרת / על יקטרינה השנייה קיסרית רוסיה

שגריר צרפת ברוסיה לפני כ-250 שנה דיווח לממשלתו על שיחה שניהל עם קיסרית רוסיה, יקטרינה השנייה, בארמונה בסנקט פטרבורג:

- הוד מלכותך, באיזה אופן עובר הכתר הרוסי משליט לשליט? האם בירושה, או ע"י בחירה?

          - "הוא עובר ע"י תפיסה", השיבה הקיסרית בלי להניד עפעף.

ההפיכה השקטה והמוצלחת

ב-28 ליוני 1762 דהרה כרכרה אל סנקט פטרבורג. 
בכרכרה ישבו שני קצינים ממשפחת אורלוב, עוזרת, משרת, נער שליחויות ואישה אחת בת 33 לבושת שחורים. אחד מן הקצינים – גרישה אורלוב - היה שומר ראשה האישי, וגם מאהבה, של האישה בת ה-33 – קיסרית רוסיה יקטרינה השנייה (Catherine II), אישתו של הקיסר פיוטר השלישי (Peter III).

הפמליה עשתה את דרכה לבירה כדי להדיח את הקיסר פיוטר השלישי, ולהכריז על יקטרינה כקיסרית, וכך כתבה יקטרינה בזכרונותיה מאותו יום:

"שמנו פעמינו אל גדוד החיילים ע"ש פריוברז'נסקי. תריסר חיילים ומתופף נערכו לצידי והמתופף החל להשמיע את תיפוף האזעקה.

החיילים רצו כדי לנשק את ידי, את רגלי ואת שיפולי שמלתי וקראו לי הגואלת שלהם. שני חיילים הביאו כומר אשר החזיק צלב והחל להשביע את הגדוד אשר נשבע לי אמונים."

איש מן החיילים שזה עתה נשבעו אמונים לקיסרית לא הביע התנגדות. איש מהקצינים שנכחו במקום לא הזכיר שרק לפני מספר שנים נשבעו אמונים לבעלה הקיסר פיוטר השלישי והתחייבו לעמוד לצידו ולהגן עליו. 

זמן קצר אחר כך הובא ממיטתו אל המקום גם פטריארך הכנסייה האורתודוקסית, אשר הקריא בלחץ החיילים  וכלי נשקם את נאום ההכתרה שכתבה יקטרינה בעצמה:

"בזאת אני מכריז את יקטרינה אלכסייבנה צארינה, קיסרית ושליטה יחידה, אוחזת את רסן הקיסרות בידיה כשליטה חוקית ברצון האל על כל שטחי רוסיה רבתי, ואת הוד עליונותו פאבל פטרוביץ' כצארביץ', יורש העצר של אמו השגיבה ירום הודה."

במעשה זה, שלא ארך יותר משעה קלה, עבר חיל המצב של סנקט פטרבורג לצידה של יקטרינה, ולמעשה עבר השלטון ברוסיה לידיה.

יקטרינה השנייה קיסרית רוסיה

מנסיכה גרמניה לקיסרית רוסיה

למעשה, יקטרינה כלל לא הייתה רוסיה אלא גרמנייה. 

שמה האמיתי – סופיה פון אנהלט צרבסט. אביה היה אציל גרמני, שליט של מדינה זעירה בשטח פרוסיה וכיוון שלא יכול היה להתפרנס בשטחי מדינתו הזעירה, השכיר עצמו כגנרל בשירותו של קיסר פרוסיה פרידריך השני.

כאשר רצה פרידריך להתקרב לרוסיה השכנה, הציע לקיסרית רוסיה דאז אליזבטה פטרובנה שהייתה נטולת ילדים, להשיא את בתו בת ה-15 של הגנרל הפרוסי פון אנהלט צרבסט לאחיינה של הקיסרית – פיוטר השלישי - שהיה יורש העצר המיועד של רוסיה. 
לאחר נישואיה המירה סופיה הצעירה את דתה לנצרות האורתודוקסית ושינתה את שמה ליקטרינה אלכסייבנה. 
כך זכתה בת אצילים גרמניה להתחיל לסלול את דרכה אל כס הקיסרות הרוסית.

הקיסרית, חיילי העופרת וכלבי הציד

לאחר שראתה הנסיכה הצעירה את בעלה המיועד פיוטר בפעם הראשונה, כתבה ביומנה:

"הנסיך נראה כאילו חיבב אותי. אינני יכולה לומר אם חיבבתי אותו שכן חונכתי להישמע לפקודות, אך אם להגיד את האמת, חושבני שכתר רוסיה משך אותי יותר מן הנסיך...

הוא היה אז בן 16, קטן קומה וילדותי, לא דיבר איתי אלא על חיילים וצעצועים. הקשבתי בנימוס אך פיהקתי לעיתים קרובות."

לאחר שנישאו גילתה הנסיכה לצערה כי פיוטר משתמש במיטתם כדי לשחק בחיילי העופרת שלו לילה אחר לילה. 
בנוסף, את כלבי הציד שלו החזיק בחדר המיטות המשותף שלהם, כך שלילותיהם הארוכים והמשמימים היו מורכבים ממשחקים בחיילי עופרת ונביחות כלבים.

פעם אחת כשנכנסה הנסיכה לחדר המיטות מצאה את בעלה, בחברת מספר ידידים, שופט לפי חוקי הצבא הרוסי עכברוש שתפס בארמון, דן אותו למוות ותולה אותו ברצינות תהומית...

פיוטר השלישי, הקיסר שסירב להתבגר

בעיית יורשי העצר

כאשר חלפו השנים והנסיכה נשארה בבתוליה, הבינה כי אין כל סיכוי שתלד יורש חוקי לקיסרות הרוסית.

בהסכמתה בשתיקה של הקיסרית המכהנת אליזבטה פטרובנה החלה הנסיכה לחפש מועמד ראוי שממנו תוכל להרות ולהעמיד יורש עצר – המטרה שלשמה הובאה לרוסיה במקור.

עד עצם היום הזה איש אינו יודע בוודאות מי האציל שנבחר (ייתכן שהיה אחד ממאהביה של הנסיכה – סרגיי סלטיקוב), אך דבר אחד ידוע בוודאות - באחד באוקטובר 1754 נולד יורש העצר המיוחל פאבל פטרוביץ'.

עם מות הקיסרית אליזבטה בסוף שנת 1761 הפך פתאום פיוטר הילדותי וחסר יכולת השלטון לקיסר רוסיה הגדולה והיא – הפכה לקיסרית יקטרינה השנייה.

כאשר הרתה בפעם השנייה, היה גלוי וידוע (הפעם גם לקיסר עצמו) כי הילד איננו פרי אהבתו של הקיסר, אלא פרי אהבתה של הקיסרית למאהבה החדש – הקצין המוערך גרגורי אורלוב.

להקדים תרופה למכה

הקיסר זעם וקינא, והיה ברור כי לא יחלפו ימים רבים עד שיכריז כי הוא מדיח את אישתו הבוגדנית מכס הקיסרות. כעת לא נותרה לקיסרית כל ברירה. 

על מנת למנוע מהמלך להדיח אותה, היא החליטה לצאת למסע אל סנקט פטרבורג בכדי להדיח את בעלה ולתפוס את כס השלטון לידיה. בצהרי יום ההפיכה שלטה כבר יקטרינה בבירת האימפריה ובחיל המצב. כאשר קיבל פיוטר בהפתעה גמורה בארמונו את הבשורה שהודח ע"י אישתו, הוכה בהלם ובתדהמה.

באור הלילה החלש של פטרבורג הפליג פיוטר ההמום בסירה קטנה אל מבצרו הראשי בבסיס קרונשטט שבו קיווה למצוא נאמנים.

השומר שעל החומה קרא לעבר הסירה שאם תתקרב ייאלץ לפתוח באש. פיוטר פתח את מעילו כדי שהשומר ייראה את הסרט הכחול של מסדר אנדריי הקדוש וצעק לעבר השומר – האם אתה לא מזהה אותי? אני הקיסר שלך, פיוטר השלישי.

השומר ענה:

אין לנו עוד קיסר, יש לנו קיסרית. תחי יקטרינה השנייה!

זה סופו של (כל) קיסר

כעבור כמה שעות נאסר פיוטר ע"י גדוד בפיקודו של אלכסיי אורלוב, אחיו של גרגורי מאהב המלכה ומי שנחשב במשך שנים רבות כ-"מוח" מאחורי ההפיכה המוצלחת. 

גרגורי ואלכסיי אורלוב - אחים, מאהבים, שומרי ראש ומחסלים

פיוטר הוגלה לבית הנופש שלו בכפר רופשה הסמוך לסנקט פטרבורג, אך לאחר מספר ימים חוסל בקטטה מבוימת, כנראה ע"י אלכסיי אורלוב בעצמו.

הקיסרית שלא רצתה ששמה הטוב יוכתם בפרשה משונה כזו, שיחדה את הרופאים המלכותיים כדי שיגידו שהקיסר נפטר משבץ ועקבות החניקה שעל צווארו הוסתרו מעין הציבור באמצעות עניבה עבה במיוחד.

כעת, הפכה יקטרינה לשליטה יחידה של האימפריה הרוסית.

במשך כל שנות שלטונה – 34 שנים – היא תופיע כשליטה נאורה, הומניסטית ומתקדמת אשר תמכה ברפורמות רבות על מנת להביא למודרניזציה של רוסיה. היא הנהיגה את השימוש בשטרות כסף, פתחה מוסדות לימודים לנשים, תמכה במוסדות אמנות ותרבות.

בבוקר יום רביעי, ה־16 בנובמבר 1796, נמצאה יקטרינה שוכבת על רצפת חדרה כשהיא סובלת מהתקף שבץ חמור. למחרת נפטרה, והיא בת 67 בלבד.