שני שלדים ומלך אחד / סיפורו של ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה

ריצ'רד פלנטג'נט, הדוכס מגלוסטר, היה אחיו הצעיר של מלך אנגליה אדוארד הרביעי (Edward IV). 

בהיותו גבר צעיר בן 31 הצטיין בתפקיד מרכז השלטון האנגלי בצפון צרפת. מכריו ונתיניו תיארו אותו כאדם נקי כפיים וטהור מידות, אולי אף טהור המידות הגדול ביותר של אותה תקופה. 
בכל שנות מלכותו של אחיו, המלך אדוארד הרביעי, תמך בו ריצ'רד ולחם לצידו בנאמנות כנגד קשרים שנקשרו נגדו.

ריצ'רד דוכס גלוסטר, אחיו של המלך המכהן אדוארד הרביעי

באפריל 1483 נפטר לפתע אחיו, המלך אדוארד הרביעי.

ריצ'רד הודיע מיד על נאמנותו ליורש העצר – בן אחיו – אדוארד החמישי (Edward V), אך בסתר ליבו הרהר בעובדה הרת האסון כי בינו ובין הכתר האנגלי עומדים רק שני ילדים צעירים – אחיינו יורש העצר, אדוארד החמישי בן ה-12, ואחיו הצעיר ריצ'רד בן התשע...

יורש העצר, אדוארד החמישי בן ה-12, ואחיו הצעיר ריצ'רד בן התשע

בסתר ליבו החל לגבש אז תכנית מחרידה – לחסל את שני אחייניו, יורשי העצר הצעירים, כך יהפוך הוא עצמו ליורש הכתר האנגלי.

לורד פרוטקטור 

יום אחד הודיע ריצ'רד כי לפני מותו מינה אותו אחיו, המלך המנוח אדוארד הרביעי, לעוצר ולמגן (פרוטקטור) לשני אחייניו הצעירים.

לשם השמירה עליהם, כך טען, הוא חייב לגייס צבא ולהצטרף אל אחיינו, המלך הצעיר אדוארד החמישי שעשה אז את דרכו אל עבר לונדון כאשר הוא מלווה ע"י דודו מצד אימו – הלורד דרייברס.

המלכה האלמנה, אליזבת וודוויל (Elizabeth Woodville), ביקשה לבדוק האם נכתב משהו על כך בצוואת המלך המנוח. 
כיוון שלא נמצא בצוואה אף אזכור לבקשה כזו החלה המלכה לחשוד בכוונותיו של הדוכס מגלוסטר. היא לקחה את בנה הצעיר ריצ'רד ונכנסה יחד אתו אל כנסיית ווסטמינסטר הקדושה, שם חשבה כי יהיו מוגנים מכל רע.

כאשר הגיעה שיירת המלך אדוארד החמישי ללונדון, חטף הדוכס מגלוסטר אותו, את ידידיו ואת דודו הלורד דרייברס, והורה לאסור אותם במצודת לונדון. למלך הצעיר אמר הדוכס ריצ'רד שהוא נלקח למצודה אך ורק כדי לשמור עליו...

המלך אדוארד החמישי ואחיו הצעיר ריצ'רד במצודת לונדון

תעמולת השקר והכזב

כדי להסתיר את כוונותיו האמיתיות מפני אזרחי לונדון ביצע הדוכס מגלוסטר מפגן ראווה יוצא דופן. 

הוא נכנס לעיר בתהלוכה בה הוצגו כמויות גדולות של כלי נשק וטען שאת הנשק החרים מרוצחים שניסו לתקוף אותו, וכי עליו לאסור מספר אנשים במגדל לונדון כדי להגן על המלך הצעיר ואנשיו. 

וכך פורסם בכרזות שפוזרו בעיר:

"אני דוכס גולסטר, פרוטקטור של מלכנו, מבקש את עזרתכם נגד המלכה ואנשי הדם שלה, כיוון שהם מתכוונים לרצוח אותנו נפש, מבקשים להשמיד את כל בעלי הדם המלכותי בממלכתנו, ועוד מבקשים הם להביא להרס מוחלט של כל אנשי הכבוד ושל צאצאיהם."

ביום ראשון כחודש לאחר מכן, עלו הכמרים לשאת את הדרשה השבועית ובדרשתם גילו למאזינים הקתולים האדוקים ידיעה שהרעידה את ליבות המאמינים - 
מסתבר, כך אמרו, שהמלך המנוח אדוארד הרביעי היה כבר נשוי כאשר נשא לאישה את המלכה האלמנה אליזבת וודוויל. כיוון שכך, ילדיה של וודוויל הם ממזרים והם כלל אינם רשאים לרשת את הכתר האנגלי...

הציבור נדהם, אך לא נותרה לו ברירה אלא להאמין כי כעת - משהתגלתה האמת לגבי ילדיו הממזרים של המלך המנוח - הדוכס מגלוסטר הוא הוא יורש העצר החוקי.

שלושה ימים לאחר מכן – ביוני 1483 הופיע ריצ'רד לפני הפרלמנט האנגלי, הכריז על ביטול נישואיו של אחיו המנוח, והודיע כי הוא עצמו יכהן כמלך אנגליה.

ריצ'רד השלישי, מלך ורוצח

חטיפה וכליאה, סוף

יום אחד, בא איש כנסייה לבקר את המלכה האלמנה ואת בנה הצעיר ריצ'רד בכנסיית ווסטמינסטר. 

בדברי חלקות וחנופה, הצליח הכומר לשכנע את המלכה למסור לידיו את ריצ'רד, על מנת שישמור עליהם עבורה. כיוון שהמלכה לא העלתה על דעתה שייתכן שהוא משקר, מסרה לידיו את בנה. איש הכנסייה, שהיה סוכן של דוכס גלוסטר, מסר את הילד ריצ'רד לידיו, ועוד באותו יום נכלא גם הוא במצודת לונדון.

בקיץ עוד נראו שני הנסיכים משחקים בחצר המצודה, אך לאחר מכן סירב דודם, דוכס גלוסטר, לכל הבקשות להציג אותם לציבור. זו תהיה הפעם האחרונה שבו ייראו בחיים.

על אף שאין כל הוכחה לרציחת הילדים, ככל שחלף הזמן וריצ'רד סירב להציג אותם בפומבי, התגבר החשד הציבורי כי למעשה שני הנסיכים הצעירים כבר אינם בחיים והם חוסלו ע"י דודם, ריצ'רד השלישי.

מלך אנגליה, דם ורצח

עם המלכתו למלך אנגליה ביולי 1483 בשם ריצ'רד השלישי, החל לפטר פקידים ומפקדי צבא מצטיינים מדרום אנגליה, ולהחליפם באנשי אמונו מצפון הממלכה. 

האצילים הרגישו שאי אפשר להסתמך עליו כמלך חוקי. שביתת מיסים פרצה ברחבי אנגליה. אנשי המודיעין שלו התקשו לגייס ידיעות מודיעיניות כפי שביקש.

ביאושם הרב, פנו אצילי אנגליה אל צעיר מבית לנקסטר - הנרי טיודור (Henry VII) - אשר גר באותה תקופה בצרפת והיה בעל קשרים וזכויות רחוקות לכתר האנגלי. 

הנרי השביעי לבית טיודור

באופן פרדוקסלי, ככל שביצע ריצ'רד השלישי יותר מעשי רצח, כך הלך והתקרב הנרי טיודור הצרפתי אל כס המלוכה האנגלי...

כל מי שמאס בשלטונו של ריצ'רד השלישי, חצה את התעלה אל אנגליה והצטרף לכוחותיו של הנרי טיודור. ריצ'רד שלח אנשי סתר לחטוף את טיודור ולהביאו לאנגליה, אך אחד מאויביו הדליף את העניין לטיודור שניצל מן החטיפה. 

ריצ'רד זעם ושיגר איום מפורש אל ממשלת צרפת כי אם לא יוסגר טיודור לידיו – ייאלץ להכריז מלחמה על צרפת. ממשלת צרפת החליטה כי הפתרון הטוב ביותר הוא להסגיר את טיודור ואת תומכיו לידי ריצ'רד, תחת משמר צרפתי כבד.

כאשר נחת הנרי טיודור על אדמת אנגליה נתקף ריצ'רד השלישי אמוק ומלמל שוב ושוב:

 "אני המלך, אני המלך, איש לא יעז לצאת נגדי".

מלחמת הירושה - ריצ'רד נגד טיודור

כאשר נפגשו צבאותיהם של ריצ'רד השלישי והנרי טיודור ב-22 באוגוסט 1485 בקרב בוסוורת', ערקו לפתע חלק מחיילי הצבא האנגלי ועברו להילחם לצד כוחותיו של טיודור.

כאשר הבין ריצ'רד שאפסה תקוותו לנצח בקרב, אסף מספר אבירים נאמנים והסתער בדהרה ישירה אל ליבו של המחנה האנגלי שם שהה הנרי טיודור. הוא נפל מסוסו ונהרג והכתר שהיה לראשו נפל אל השיחים. אחד מנאמניו של טיודור הרים את הכתר, הניח אותו לראשו של הנרי וקרא – יחי המלך!

קרב בוסוורת' - מותו של ריצ'רד והכתרתו של הנרי השביעי

מידת התיעוב בציבור ובבית המלוכה האנגלי כלפי ריצ'רד דוכס גלוסטר גדולה כל כך, עד שלעולם לא יהיה עוד מלך אנגלי שיכהן בשם ריצ'רד. איש מן המלכים האנגלים לא יהיה מוכן לקרוא לעצמו בשמו של רוצח מתועב זה.

מציאת שלדיהם של הנסיכים

בשנת 1674, בוצעו תיקונים באחד מגרמי המדרגות במגדל לונדון. במהלך העבודות, נחשפו לפתע שני שלדים, שניהם של נערים צעירים.

מקום מציאת השלדים במצודת לונדון

מספר בדיקות שבוצעו לשלדים לא הצליחו לקבוע בוודאות האם השלדים שייכים למלך אדוארד החמישי ולאחיו הצעיר ריצ'רד. בהוראת מלך אנגליה דאז, צ'ארלס השני, הובאו השלדים למנוחת עולם בכנסיית ווסמינסטר שבה גם נולד המלך אדוארד החמישי, שם הם קבורים עד עצם היום.

הטוענת הראשונה לכתר / על מטילדה מלכת אנגליה

ב-4 ליוני 1141 נערך משתה מפואר בווסטמינסטר כדי לחגוג את הכתרתה הצפויה של מלכת אנגליה הראשונה בזכות עצמה. היא הייתה בתו של הנרי ה-1 ונכדתו של וויליאם הכובש מנורמנדי.

שנים לפני כן, חזר אביה המלך הנרי ה-1 משטחיו הצרפתיים בנורמנדי יחד עם בנו – יורש העצר – וויליאם, בכלי שיט מן הגדולים והמשוכללים שהיו באותם הימים, אך בפתח הנמל התנגשה ספינתו של וויליאם הצעיר בסלע וטבעה בתוך דקות. 
חלפו יומיים לפני שילד מגמגם העז להתקרב אל המלך הנרי ה-1 ולבשר לו על מות בנו היחיד. כעת נותרה מטילדה יורשת העצר החוקית העתידה.

מעולם לפניה לא ניסתה לשבת אישה לבדה על כס המלוכה. כל המלכות עד אותו זמן זכו בכס המלוכה כיוון שנישאו למלך או ליורש עצר. 

אך לא היה די ברשות החוקית למלוך. מטילדה הייתה צריכה להילחם כדי לתפוס את הכתר כפי שנלחם אביה, הנרי ה-1, במשך כל חייו כדי להחזיק במלוכה האנגלית וכפי שלחמו כל מלכי אותה תקופה במשך שנות חייהם.

בני התקופה לא האמינו שאישה יכולה למלוך. למעשה, אפילו למילה האנגלית למלכה – Queen – לא הייתה משמעות של מלכה אלא של 'בת זוגו של המלך', ותו לא. 

הילדה שנועדה למלוך

בגיל 8 החלה כבר מטילדה (Empress Matilda) בקריירה יוצאת הדופן שלה. 
היא נשלחה אל גרמניה כדי להינשא להיינריך ה-5 מלך גרמניה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה ולהביא לעולם בן שיירש בבוא היום את מקומו של אביה. 

היא גדלה והתחנכה בחצר הקיסרית הגרמנית ולכן כשבגרה היו לה הידע, התכונות והנכונות הנפשית לשאת בתפקיד מלכותי.

כשהייתה בת 23 מת לפתע בעלה הקיסר היינריך, ומטילדה חזרה לאנגליה אחרי 16 שנה שבהן נעדרה מארצה. 
אחרי שנים רבות כל כך כאשת הקיסר, היא לא הייתה מוכנה בשום אופן לראות את עצמה כנעדרת יכולות, חסרת כשרון או חסרת אפשרות לשלוט.

אז עשה המלך הנרי ה-1 את הצעד שיאפשר לבתו לרשת את כתר המלכות וב-1 לינואר 1127 השביע את אציליו שבועת נאמנות למטילדה יורשת העצר.

יורש עצר בכל מחיר

הנרי ה-1 שרצה להבטיח את עתיד השושלת, שלח את מטילדה בשנית להינשא כדי לנסות ולהביא נכד לעולם, יורש עצר זכר. 

החתן שנבחר הפעם היה ג'פרי "היפה" מאנז'ו - אציל צרפתי, בעל אדמות רבות מדרום לנורמנדי. ג'פרי היה אציל יפה תואר אשר תואר על ידי בני דורו כאציל היפה ביותר באזור, אבל...הוא היה רק בן 15. 

מראהו היפה והמושך לא סינוור את מטילדה. הוא היה צעיר ממנה ב-11 שנים, שחצן וממעמד חברתי נמוך. היא נישאה לו בחוסר רצון, אך לא וויתרה על מעמדה ועל שאיפותיה ותמיד התעקשה שיכנו אותה – "הקיסרית ובתו של מלך האנגלים". 

שנה בלבד אחרי החתונה, נפרדו בני הזוג. 
אביה כפה עליה להתפייס עם בעלה הטרי, ובשנת 1133 ילדה הנסיכה מטילדה את בנה הראשון - הנרי. שנה אחת בלבד לאחר מכן, ילדה בן שני.

כעת היו למטילדה ולאנגליה כולה שני יורשי עצר צעירים ורכים בשנים, אשר סבם, המלך הנרי ה-1, היה כבר בן 60 ולא נותר לו עוד זמן רב למלוך על אנגליה.

מטילדה וג'פרי "היפה" מאנז'ו

 אצילי אנגליה הבוגדניים

בשנת 1135, בסיומה של תקופה מתוחה בין חבל הארץ הצרפתי-נורמני, ליבשת האנגלית ובראשה הנרי ה-1, החליטה להישאר מטילדה נאמנה לג'פרי בעלה ולהישאר איתו על אדמת נורמנדי.

בנובמבר 1135 חלה הנרי ה-1 במהלך מסע ציד ונפל למשכב שממנו לא יקום.
לפני מותו, הספיק להזכיר לאביריו הנאמנים את השבועה שנשאו להישאר נאמנים לבתו מטילדה. 

כאשר שמעה מטילדה על מות אביה, ידעה שזו ההזדמנות שלה לתפוס את השלטון, אך ימים ספורים לאחר מכן גילתה שהיא בהריון בפעם השלישית, ונאלצה לוותר על מסעה לאנגליה לתפוס את כס השלטון.

בן דודה סטיבן (Stephen, King of England) ראה שהיא איננה שבה אל אדמת אנגליה, והחליט לנצל את ההזדמנות לבצע הפיכה ולתפוס את כס המלכות. 

הוא היה איש רב עוצמה וחייל מצטיין. במהלך בוגדני הוא רכב לווינצ'סטר שם כיהן אחיו כבישוף וארגן את הכתרתו שלו עצמו למלך אנגליה.

בטקס ההכתרה השתתפו האבירים שאך לפני כמה שנים נשבעו נאמנות למטילדה. 

איש לא העז לקרוא תיגר על המלך הטרי שנמשח בשמן קדוש והוכתר בשם האלוהים. איש לא זכר את מטילדה שהייתה יורשת העצר הלגיטימית היחידה. סטיבן היה זקוק לתמיכתם של האצילים רבי העוצמה ובעלי האדמות, והם אכן הביעו בו תמיכה.

סטיבן בן הדוד הבוגדני - מלך אנגליה

המלחמה על הכתר

לאחר שילדה גם את בנה השלישי בנורמנדי, החלו להגיע אל מטילדה ידיעות על כך שבן דודה – סטיבן – חצה את התעלה האנגלית ופתח במסע מלחמה על אדמות נורמנדי בכדי להשיב לעצמו את השליטה גם בחבל צרפתי זה, אך נחל מפלות קשות בקרבות. הייתה זו שעת כושר עבור מטילדה לתבוע מחדש את הכתר שהיה שייך לה.

ההזדמנות הבשילה ביוני 1138 כאשר הדוכס רוברט מגלוסטר הסתכסך עם המלך סטיבן והכריז על תמיכתו החוזרת במטילדה למלוכה האנגלית. 

אדמותיו של הדוכס היו שער חופשי ובטוח אל מעבר לתעלה, אל אדמות אנגליה,  עבור הנסיכה מטילדה. 

היא בחרה לנצל את הפתח הזה ולצאת אל אנגליה לקראת המערכה על כתר המלוכה. לאחר מצור קצר ע"י כוחותיו של המלך סטיבן על טירת ארונדל שבה שהתה מטילדה, הוא נאלץ לאפשר לה לעזוב את הטירה ולרכוב מיד אל טירתו של הדוכס רוברט מגלוסטר.

הכוחות שעמדו לרשותם של מטילדה והדוכס מגלוסטר ניהלו מלחמת גרילה עזה כנגד כוחותיו הגדולים של סטיבן. במשך שנתיים ארוכות ועקובות מדם התנהלה באנגליה מלחמת אזרחים שהותירה אחריה רק אדמות חרוכות וטירות שרופות.

בפברואר 1141 במערכה אכזרית בלינקולן נשבה בקרב המלך סטיבן. עכשיו נותרו הכנסייה והעם המכשול היחיד בדרך לשלטון.

הבישוף הנרי מווינצ'סטר – אחיו של סטיבן השבוי – היה היחיד שלו הייתה הסמכות להכריז על המלכתה של מטילדה. 

ברוב תבונה, היא הציעה לו להתמנות ליועץ הראשון שלה ובתמורה הוא הבטיח לה את תמיכתו ובאפריל 1141 התכנסה מועצה כנסייתית מיוחדת כדי לאשר את החלפת המלך סטיבן – במלכה החדשה מטילדה. 

וכך אמר הבישוף הנרי מווינצ'סטר לחברי המועצה:

"אנחנו בוחרים כגבירה מאנגליה ומנורמנדי את בתו של מלך שהיה משכין שלום, מלך מהולל, מלך עשיר, מלך טוב, שאין מי שישווה לו בימינו, ואנו מבטיחים לה אמונים ותמיכה".

שש שנים ארוכות חיכתה מטילדה לרגע הזה. 
כעת נשאר רק לארגן את טקס משיחתה למלכה, אך לשם כך היה עליה להמשיך להילחם.

כמעט עד הסוף המר

אצילי אנגליה לא אהבו את הרעיון שאישה תעלה לשלטון בזכות עצמה, ללא מלך לצידה. 
היא, מצידה, רצתה להפגין את אותה סמכותיות והחלטיות שראתה בחצרות הקיסרים והמלכים הגברים שהכירה ונהגה כלפיהם בסמכותיות ובנוקשות, אך הם לא יכלו לסבול שאישה תנהג כך כלפיהם. 

כאשר כעסה על נתיניה, תוארה כך ע"י כותבי הכרוניקות של התקופה:

"במבט מפחיד, מצחה מכורכם בזעף, כשכל שריד לעדינותה של אישה נמחה מעל פניה, היא התלקחה בזעם בלתי נסבל...".

המירמור כלפיה הלך וגבר, אך היא הייתה עסוקה כל כך בתכנון טקס ההכתרה עד שלא שמה לב לכך. 

כאשר החלו הפעמונים לצלצל, נפתחו דלתות לונדון לרווחה ואלפי אזרחים חמושים הסתערו על הכנסייה והבריחו ממנה את המלכה בבושה ובפחד. 

הבישוף הנרי מווינצ'סטר הפחדן והבוגדני שוב עבר לצידו של אחיו סטיבן והכריז על תמיכתו בו.
 המלכה רדפה אחריו בראש כוחותיה אך נקלעה למארב, והדוכס רוברט מגלוסטר נפל בשבי בקרב זה.

הפסד בקרב, ניצחון במלחמה

בספטמבר 1142 כוחותיו של סטיבן הטילו מצור על המלכה מטילדה בטירה באוקספורד. אחרי שלושה חודשי מצור החליטה מטילדה לנסות להימלט במהלך נועז ומסוכן. 

היא צירפה אליה שלושה חיילים נאמנים, הם התעטפו בגלימות לבנות שיסוו אותם בשלג, וצעדו ברגל במשך 12 ק"מ עד שמצאו סוסים שלקחו אותם למקום מבטחים. 

כעת הייתה מטילדה חופשיה, אך שוב נותרה ללא כתר המלוכה ברשותה...

היא החליטה לשוב לנורמנדי, אל ילדיה ואל בנה הבכור הנרי, ולהילחם יחד איתו על זכותו שלו – שהייתה לגיטימית וחוקית – להיות היורש של כתר אנגליה.

מטילדה מלכת אנגליה

בסופו של דבר נערך הסכם פשרה אשר במסגרתו סטיבן יישאר בינתיים מלך אנגליה, אך יכיר בהנרי – בנה של מטילדה – כיורשו החוקי היחיד. 

היה זה ניצחונה של מטילדה, אך תמורתו נאלצה לשלם בוויתורה שלה על כתר המלוכה. היא אמנם הפסידה בקרב, אך ניצחה במלחמה באומץ ובתעוזה מדהימים, ובתבונה רבה מאוד.

כאות תודה למעשיה של אמו, הקפיד הנרי (Henry I of England) עד יום מותו לכנות את עצמו "בנה של הקיסרית".

המלך שוויתר על הכל למען האהבה / על אדוארד השמיני מלך אנגליה

בשנת 2010 יצא לאקרנים הסרט "נאום המלך" המספר על התמודדותו יוצאת הדופן של מלך אנגליה ג'ורג' השישי עם הגמגום הקשה שלו, בתקופת מלחמת העולם השנייה. אבל מי היה ג'ורג' השישי?  ואיך הגיע לכס המלוכה? על כל זה, ועוד, בפוסט שלפניכם.

בתקופה שאחרי סיום מלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1918-1921 המשיכו בני משפחת המלוכה האנגלית - המלך ג'ורג' החמישי, אישתו מרי מטק, ושני בניהם - דיוויד וברטי, להופיע בציבור ללא הרף.

בניגוד למלך המכהן ג'ורג' החמישי שהיה חסר ברק ומשעמם, היה בנו הבכור ויורש העצר המיועד - דיוויד - בעל מראה אתלטי נוצץ וכריזמה אדירה. הוא משך את כל תשומת הלב הציבורית, ביקר בכל העולם וזכה לכבוד של כוכב הוליוודי עם מראהו הזוהר. בכלי התקשורת הוא כונה נסיך החלומות. 

לעומתו, האח הצעיר, ברטי, היה בעל רגליים עקומות, חסר ביטחון עצמי, בעל תדמית אפורה ומשעממת וסבל מגמגום קשה שהפך כל הופעה ציבורית וכל נאום שלו לעניין מתיש ומתסכל עבור כולם.

המלך ג'ורג' החמישי, המלכה מרי וילדיהם. ברטי ודיוויד עומדים מימין

הכל נשאר במשפחה...גם פרשיות האהבים

מתחת לפני השטח רחשו בין המלך לבין בניו מתחים חריפים. לכל אורך ילדותם נהג המלך ג'ורג' החמישי בריחוק ובניכור אל ילדיו דיוויד וברטי, והתייחס אליהם בבוטות ובגסות. הילדים לא זכו מעולם מאביהם לחום, למילה טובה או לתחושת אהבה, והדבר הלך והפך לגלוי לעין כל ביחסים ביניהם לבינו. גם כאשר החלו להתבגר מערכת היחסים ביניהם לא השתפרה. המלך היה נטפל לפרטים קטנים בהתנהגותם או בהופעתם החיצונית והיה נוזף בהם באופן קבוע על קמטים בבגדיהם או על אופן הגיהוץ של מכנסיהם.

בצעד ראשון של מרד גלוי, החל דיוויד - שהיה יורש העצר והנסיך מוויילס - לנהל רומן סוער עם אישתו של חבר פרלמנט ששמה פרידה דאדלי וורד.

הוא שנא את העבודה המלכותית, את המחויבות הפורמלית ואת הטקסים שנראו לו מגוכחים ומיותרים, וכתב לה:

"בכל יום אני רוצה יותר ויותר לזרוק את העבודה הזו ולהיפטר ממנה. ככל שאני חושב על זה יותר אני נעשה יותר משוכנע שימי המלכים והנסיכים חלפו ושמונרכיות כבר אינן באופנה...". 

הוא שנא את האחוזות המשפחתיות ואת הארמונות המלכותיים. במספר הזדמנויות אמר שיש לו עבודה ארורה והוא הולך ונהיה חולה מן העבודה הזו. 

לעומת זאת...הוא אהב מסיבות בצורה שאינה יודעת שובע ולא פיספס אף הזדמנות להשתתף במסיבות ריקודים שופעות נשים ואלכוהול בסאלונים המפוארים ביותר בלונדון. הוריו כעסו עליו מאוד וטענו שהוא גורר אחריו גם את אחיו הצעיר והמופנם - ברטי - ומוציא אותו לתרבות רעה.

בעקבות תקופה סוערת זו, החל גם ברטי הצעיר ברומן עם שילה לאפבורו האוסטרלית - חברתה הטובה של פרידה דאדלי שהייתה נשואה לבעל אלכוהוליסט. כך יצא ששני הנסיכים יורשי העצר ניהלו שניהם רומנים עם נשים נשואות.

רומן מרובע. שני נסיכים, שתי מאהבות נשואות

כתר אנגליה או פרשיות אהבים?

המלך דרש מברטי הצעיר לסיים את הרומן שהוא מנהל ובתמורה לכך הבטיח למנות אותו לדוכס מיורק. דיוויד שנא את ההתערבות הזו ברומן של ברטי ושילה וכעס על הוריו, אבל ברטי שהיה מופנם וממושמע ממנו בהרבה שם את חובתו לכתר ולאביו לפני אהבתו האישית וניתק את הרומן עם שילה לאפבורו למען בית המלוכה. 

דיוויד לא היה מוכן בשום פנים ואופן לסיים את הרומן עם פרידה דאדלי. במכתב ששלח לה במאי 1920 כתב:

"אם הוד מלכותו חושב שהוא ישנה את דעתי באמצעות הטחת עלבונות בך, הוא עושה את הטעות הגדולה ביותר בחייו הטיפשיים וחסרי התועלת. הוא רק הצליח להרגיז אותי, לגרום לי לתעב אותו ולהתנגד לו לחלוטין. לעולם לא אסלח לו. שילך לכל הרוחות."

במהלך שנת 1921 ברטי הצעיר החל לחזר אחרי נערה שענתה לכל ציפיות אביו - אליזבת בווס ליון, צעירה מושכת וזוהרת, בת לשושלת אנגלית וותיקה. היא נשאה חן בעיני כל משפחת המלוכה, אך מצידה - חששה להיכנס לבית המלוכה כיוון שראתה בו כלוב של זהב וידעה שתצטרך להתמודד עם הקשיים של ברטי.

דיוויד, שהיה יורש העצר הראשון, המשיך לחוש שעמום ותסכול ואמר על עצמו:

"אני בעצם האדם הלא נכון להיות הנסיך מוויילס...."

ככל שחלף הזמן, החליט דיוויד - יורש העצר המיועד - ללכת בדרך עצמאית משל עצמו ולא לפעול על פי המחוייבות המשפחתית והמלכותית.

בשלב זה, התוודה המלך ג'ורג' החמישי בפני ראש ממשלת אנגליה בולדווין שהוא מיואש מבנו הבכור שסירב למלא את חובותיו, לא היה נשוי וכמובן לא הביא לעולם יורש עצר עתידי.

תחילת דרכו של אדוארד השמיני

מעט זמן אחר כך, ב-20 בינואר 1936, הלך לעולמו המלך ג'ורג' החמישי.

כעת התמנה פתאום דיוויד בעל כורחו לתפקיד מלך אנגליה תחת השם אדוארד השמיני (Edward VIII). כל כך לא רצה למלא את התפקיד הזה, עד שכאשר קיבל את הבשורה על מות אביו הוא פרץ בבכי שלא ניתן היה לעצור אותו.

אך נטל המלוכה הוטל כעת על כתפיו, אם ירצה בכך או לא.

רומן אחרון וסופי בהחלט

בשלב זה, הופיעה פתאום בחברתו הקרובה של דיוויד - כעת המלך אדוארד השמיני - אישה בשם ווליס סימפסון - גרושה אמריקנית שנישאה בנישואים שניים לאזרח אנגלי. היא הייתה מעורה בחוגים החברתיים הגבוהים של לונדון ושם הכירה את יורש העצר דיוויד עוד בשנת 1934. 

לפתע היה נראה שדיוויד, כעת המלך הטרי אדוארד השמיני - נשבה בקסמיה לחלוטין. הוא נטש את אהובתו הקודמת פרידה דאדלי (למרות שבעבר סירב לכל הבקשות לעשות זאת) ונראה שוב ושוב בציבור עם ווליס שהייתה עדיין נשואה.

חבריהם הקרובים יעידו לימים שהיא התייחסה אליו בקשיחות ולעיתים אף בזילזול והיה נראה שהיא שולטת לחלוטין בו, ברגשותיו ובמעשיו. במקרה אחד שפרטיו התפרסמו הוא ביקש ממנה אש כדי להצית את הסיגריה שהחזיק בפיו, והיא גרמה לו לפשוט את ידיו קדימה ולהתחנן בתנוחה הדומה לכלב המבקש דבר כלשהו מבעליו.

דיוויד - המלך אדוארד השמיני והמאהבת ווליס סימפסון

הגורמים הקרובים למלך אדוארד השמיני היו מבועתים עד אימה מהיחסים בין המלך הטרי ואהובתו. במקביל, הם החלו להיות מודאגים גם מההשקפות הפוליטיות של בני הזוג. לדברי מי שהיו יועציהם הקרובים, הם לא היו פאשיסטים בעצמם אך הם נמשכו למוקדי כוח פאשיסטים.

עוד ועוד ראיות הצביעו על כך שהקשר בין המלך אדוארד השמיני למנהיג הגרמני היטלר החל להתהדק, וזאת בניגוד מוחלט לניתוק המוחלט מגרמניה שביצע אביו בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הם אירחו בביתם הפרטי אנשים שגורמי הביטחון האנגלים הגדירו כסיכון ביטחוני מדרגה ראשונה. 

באוגוסט 1936 יצאו המלך אדוארד השמיני ואהובתו ווליס סימפסון לשיט בים התיכון. ווליס עמדה להתגרש, אבל אדוארד לא היה יכול כלל להינשא לאישה גרושה, כיוון שכמלך אנגליה הוא היה גם ראש הכנסייה האנגליקנית. שלושה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 1936, נודעו כל פרטי סיפור האהבה לעם האנגלי שהיה המום. הם תמכו במלך והעריצו אותו אך עם זאת שנאו וזעמו על ווליס סימפסון. בהפגנות ברחבי אנגליה נשאו שלטים שבהם קראו לגרושה הטרייה סימפסון להוריד את ידיה מן הכתר האנגלי.

דיוויד - כעת המלך אדוארד השמיני - החל להבין שלא תהיה לו ברירה והוא יצטרך לקחת אחריות על ריגשותיו או לוותר על כתר המלכות. הוא היה מלך נערץ והתקבל בכל מקום בכבוד השמור לכוכבים הוליוודיים, אבל כל זה לא היה שווה לו אם לא יוכל לממש את אהבתו לווליס. בסופו של דבר קיבל את ההחלטה היחידה שאיתה היה יכול לחיות -

ב-10 לדצמבר 1936 היה דיוויד, המלך הטרי אדוארד השמיני, למלך הראשון בתולדות אנגליה שוויתר מרצונו החופשי על המלוכה למען אהבתו העמוקה לווליס.

כעת, משהתברר לאחיו הצעיר ברטי שהוא עומד להיות מלך אנגליה הבא בעל כורחו, הוא היה שבור נפשית. שום דבר בחייו הלא-פשוטים לא היה יכול להבין אותו לתפקיד הזה והוא בכה על כתפי אימו במשך שעה ארוכה.

בלית ברירה, הוא הוכתר למלך אנגליה בשם ג'ורג' השישי (Albert Frederick Arthur George) - שם שבחר לכבוד אביו. אישתו - אליזבת בווס ליון - הפכה פתאום בעל כורחה למלכה החדשה של אנגליה - המלכה אליזבת. היא לא הייתה יכולה לסלוח לדיוויד על שהפך את בעלה בעל כורחו למלך אנגליה ואותה למלכה בעל כורחה.

למעשה, עד יומה האחרון לא סלחה לדיוויד על הנטל שהטיל על כתפי בעלה העדין ברטי ועל כתפיה שלה.

מלכים בעל כורחם - ברטי - המלך ג'ורג' השישי בעל והמלכה אליזבת הראשונה

אביה ואמא של המלכה אליזבת השנייה המכהנת כיום

ניסיון בגידה במולדת או חוסר הבנה מלכותי?

לאחר שויתר על כס המלוכה, זכו כעת דיוויד וווליס לתואר משני בחשיבותו - הדוכס והדוכסית מווינדזור. הם עזבו את אנגליה ונישאו בצרפת ביוני 1937. ברוב כעסה עליהם, התעקשה המלכה החדשה אליזבת שלא יינתן לווליס סימפסון כל תואר או עיטור מלכותי והם נאלצו להעביר את מרכז חייהם אל צרפת על מנת להתרחק ממשפחת המלוכה כולה ומענייני הארמון בכלל.

באוקטובר 1937 יצאו דיוויד וווליס לביקור אצל המנהיג הנאצי היטלר בברלין וזכו לקבלות פנים מרהיבות מצד המשטר הנאצי וחיילי הרייך שהצדיעו לדיוויד - מלך אנגליה לשעבר - במועל יד.

מלך אנגליה לשעבר והיטלר

ביקור מלכותי או חוסר הבנה פוליטית?

​

בוגד במולדתו או שמא רק מכור לאור הזרקורים?

ברטי - כעת המלך ג'ורג' השישי - ראה פתאום איך הופך אחיו הבכור לסכנה ברורה לאנגליה. כאשר נכבשה צרפת ע"י הכוחות הגרמניים, קיבלו דיוויד ווליס הנחייה לעזוב מיידית את שטח צרפת ולשוב לשטח אנגליה, אך במקום זאת הם העדיפו  להימלט לפורטוגל הנייטרלית...

במכתב שנשלח ב-7 ביולי 1940 ע"י הביון הבריטי אל המלך ג'ורג' השישי אודות הקשרים של אחיו דיוויד עם היטלר וראשי המשטר הנאצי נכתב:

"הגרמנים מצפים לסיוע מהדוכס והדוכסית מווינדזור. הדוכסית משתוקקת בכל מחיר להיות מלכה. הגרמים מנהלים איתה משא ומתן מאז ה-27 ביוני...הגרמנים מציעים להקים ממשלה נגדית תחת הדוכס מווינדזור לאחר שישנו את דעת הקהל באמצעות תעמולה...הם חושבים שהמלך ג'ורג' יוותר על כס המלוכה במהלך ההתקפה על לונדון".

הדיווח הזה הכאיב מאוד למלך והרתיח את יועציו הקרובים.

מאחורי גבם, התברר פתאום כי דיוויד - מלך אנגליה לשעבר - מנהל משא ומתן עם גרמניה הנאצית כדי לזכות שוב בכס המלוכה האנגלי בסיוע ותחת חסות גרמנית...

זמן קצר לאחר מכן, הכחיש דיוויד את הדיווח על הקשרים שלו עם המשטר הנאצי, והסכים להתמנות מטעם ממשלת אנגליה למושל איי בהאמה. עד יומו האחרון הוא יכחיש ששקל בגידה במשפחתו ובארצו, אך עד יומו האחרון הוא נותר בן משפחה מנודה ולא שב לחיות באנגליה.

לעומתו, המלך ג'ורג' השישי זכה באהבת העם האנגלי במהלך מלחמת העולם השנייה בזכות ביקוריו בכל אתר שהופצץ, בבתי חולים שבהם טופלו החיילים הפצועים ובבתי היתומים שטיפלו בילדים.

בזכות סירובו לעזוב את לונדון בזמן ההפצצות הגרמניות - בניגוד מוחלט לציפיות הגרמניות - הוא הפך בעצמו לסמל ההתנגדות לנאצים. נאומיו שודרו ברדיו שוב ושוב לעם האנגלי.

אופיו השקט והמופנם של ברטי - ג'ורג' השישי - התגלה כנקודת החוזקה והעוצמה שלו, בדיוק כמו אביו בתקופת מלחמת העולם הראשונה.

נאום המלך - ג'ורג' השישי בנאומיו ברדיו בזמן מלחמת העולם השנייה