כסף רב, ערמומיות רבה יותר / סיפורו של מלך צרפת לואי האחד עשר

לואי ה-11 (Louis XI) זכה עוד במהלך חייו לכינוי (אשר נחשב למחמאה!) מלך עכביש. 

הוא נולד ב-1423 ונפטר באוגוסט 1483, ונחשב לדמות מוערכת ומוערצת בצרפת עד עצם היום הזה.

ילד שמן, חכם ונבון

בילדותו היה לואי ילד שמן, מכוער ומופנם, אך עם זאת נבון בצורה בלתי רגילה. בתגובותיו המהירות והמתוחכמות הצליח להפתיע תמיד את המורים והאצילים שעימם דיבר.

הוא נהג להתלבש בבגדים פשוטים כל כך, עד שכל רואיו התפלאו כיצד הוא מרשה לעצמו להתלבש בפשטות גדולה יותר מאשר האצילים והיועצים שסביבו.

יורש העצר לואי בילדותו - רישום מקורי נדיר מן המאה השש עשרה

הילד והנער לואי קרא כל ספר שבא לידיו, אהב ללמוד אודות שפות ותרבויות שונות ובאופן מיוחד אהב להתעמק בהיסטוריה צבאית ובניתוח של קרבות ומלחמות. בנוסף, הכיר גם את סיפורי אביו שארל ה-7 והאצילים שסבבו אותו על מלחמת מאה השנים וכיצד שוחררה צרפת מעול הכיבוש האנגלי בסיוע הנערה ז'אן דארק.

מן החומרים שקרא והסיפורים ששמע אודות קרבות ומלחמות גמלה בליבו מסקנה אחת – מלחמה היא המפלט האחרון, ויש לנקוט כל תכסיס אפשרי על מנת להימנע ממנה...

הוא נהג לתהות על אופיים של בני האדם ורצה להבין מה מניע אותם, איך אפשר לשכנע אותם וכיצד להתקרב אליהם ולהתחבב עליהם מבלי שיחושו מאוימים.

ככל שחלפו השנים והוא נעשה מעורב יותר בענייני החצר וניהול המדינה, החלו האצילים והיועצים לשים לב שיורש העצר לואי מדבר ונוהג בדרכים ייחודיות, ופותר דילמות בדרכים מקוריות מאין כמותן...

אופיו המיוחד של לואי מתחיל להתגלות

בצעירותו, היה יורש העצר לואי מאורס לנסיכה הסקוטית מרגרט סטיוארט. 

יום אחד נכנס לואי לחדרה והנה במיטה, לצידה של הנסיכה, יושב המפקד הכללי של חיל הקשתים האנגלי - ז'אן דה סטוטביל. העונש על מעשה זה באותם הימים יכול היה להיות רק אחד – מוות. 

לואי ניגש בקור רוח אל המפקד, נתן לו טפיחה קלה על הכתף ואמר לו:

"אני שמח לראות אותך, ועכשיו אני יוצא לטייל עם אישתי..."

מאותו יום והלאה היה המפקד דה סטוטביל מבין חייליו ומשרתיו הנאמנים ביותר של לואי...

לואי האחד עשר בצעירותו - לעשות הכל, אבל אחרת

חייבים צבא חזק, העיקר שלא נפעיל אותו

לואי האחד עשר היה נחוש להימנע ממלחמה בכל דרך. 
כיוון שכך, רצה לדעת מה מתרחש בכל המדינות שסביב צרפת, ומה הלך הרוח בחצרות הרוזנים והמלכים בכל אותן מדינות. 

בכל יום ויום היו יוצאים מארמונו עשרות פרשים ושליחים למקומות שונים באירופה כדי לאסוף מידע, להחליף מסרים דיפלומטיים, לבצע עסקאות מודיעיניות ולתחזק בריתות בכל מקום שבו הדבר אפשרי.

לפעילות המודיעינית הנרחבת שהפעיל לואי הייתה גם עלות אשר נמדדה בעשרות ומאות אלפי מטבעות זהב, אך לואי הורה ליועציו להוציא את כל מה שדרוש עבור מידע מודיעיני איכותי ובריתות עם גורמים קרובים ורחוקים.

לאחר שהוכתר למלך צרפת, הקים לואי צבא גדול ומאומן שכוח ההרתעה שלו הספיק על מנת שלא יהיה צורך להפעיל אותו. במקום זאת, העדיף לנצח את אויביו באמצעות שילוב של ערמומיות רבה, ושוחד רב עוד יותר.

לואי האחד עשר בחברת יועציו הרבים

המלכים האירופים המקבילים לו – מלך קסטיליה אנריקה הרביעי, מלך אנגליה אדוארד הרביעי, דוכס בורגונדיה שארל הנועז – העריכו אותו וחששו מפניו מפני שידעו שרוב הסיכויים שיהיה צעד אחד לפניהם במאבקים הפוליטיים ביניהם...

קח לך יועץ, ובנה לו בית...

בשנת 1468 נקלע לסכנה ואף כמעט נלקח בשבי כאשר הגיע אל העיר פרון שבצפון צרפת לפגישה עם אויבו המר, דוכס בורגונדיה שארל הנועז.

בהיותו שם, ראה ששארל הנועז מבקש מאחד מיועציו החכמים – פיליפ דה קומין (Philippe de Commines) – עזרה בלנעול את מגפיו הגבוהים. כאשר דה קומין לא הצליח, בעט בו הדוכס והפיל אותו לארץ. 

לואי הזדעזע מגסות הרוח שבה נהג שארל ביועצו הקרוב. 

הוא ניגש אל דה קומין בשקט ושאל אותו אם יש לו חשבון בנק בצרפת. כאשר השיב לו קומין בפליאה שאכן יש לו חשבון, הציע לו המלך לואי לקפוץ על סוסו, לעבור את הגבול לצרפת ולעבור לשרת בחצרו.

דה קומין קיבל את ההצעה בדממה, וארבע שנים לאחר מכן נמלט מבורגונדיה והפך ליועצו הקרוב של המלך לואי...

פיליפ דה קומין - מחצרות בורגונדיה אל חיקו של לואי האחד עשר

איך מנצחים במלחמה בעזרת... יין

בשנת 1475 פלשו האנגלים לצרפת וכבשו את אזור הכפר פקיני.

רק דור אחד לפני כן, היו שרויות עדיין שתי המדינות במלחמת מאה השנים ולפתע שוב הופיעו חיילי אנגליה על אדמת צרפת. 

בניגוד לעצת יועציו, החליט לואי לצאת בעצמו אל האזורים שנכבשו ע"י אנגליה, ולהורות לצבא צרפת להגיע רק לאחר מכן. כאשר דחק בו יועצו פיליפ דה קומין לצאת לקרב, ענה לו המלך:

"מלחמה היא דבר מאוד מעניין, אבל אפשר גם להפסיד...".

במקום זאת, הודיע שהוא מעוניין בפגישת פסגה עם מלך אנגליה אדוארד הרביעי (Edward IV), שבה בישר לו המלך לואי שהוא מזמין את הצבא האנגלי כולו – עשרים אלף איש - לסעודת מלכים על חשבונו.

מאות עגלות עמוסות כל טוב הגיעו למקום – לחם, גבינות, בשר ונקניקים, פירות טריים, ובעיקר - יינות צרפתיים משובחים מכל הסוגים והמינים. האנגלים אכלו לשובע ושתו לשוכרה עד שאחרי שעתיים לא היה עוד צבא אנגלי המסוגל להילחם...

כאשר ראה זאת מפקד חיל הקשתים – ז'אן דה סטוטביל - אמר כי זה הרגע להשמיד את הצבא האנגלי אחת ולתמיד. המלך לואי ידע שמעשה טבח נוראי כזה רק יגביר את האיבה והשנאה בין שני העמים לדורות קדימה, היסה אותו ושאל:

"ומה יהיה בימיו של בני?..."

במקום זאת, הזמין המלך לואי את מלך אנגליה אדוארד הרביעי לפגישה אישית, בה הציע לו באדיבות ובנימוס לקפל את צבאו מאדמת אנגליה ללא פגע, בתוספת פנסיה שנתית של 50,000 זהובים מן האוצר הצרפתי.

המלך האנגלי המופתע התנגד ואמר כי יחשבו שמלך צרפת קנה אותו, אך לואי שכנע אותו כי ההפך הוא הנכון – כולם יהללו וישבחו אותו כיצד שכנע את מלך צרפת לשלם לו מס שנתי.

בלית ברירה, ואחרי שנוכח לדעת כי חייליו השיכורים שרועים באלפיהם על אדמת הכפר פקיני, קיבל זאת המלך אדוארד הרביעי וחזר לאנגליה עם צבאו בלי שנשפכה ולו טיפת דם אחת...

פגישתם של לואי האחד עשר ואדוארד הרביעי בגשר פקיני

המאבק בממלכה הבורגונדית

בשנת 1477 גאתה המתיחות בין צרפת ובורגונדיה עד כדי סכנת מלחמה. 

המלך לואי ביקש מיועציו לחשב מה תהיה עלות המלחמה, והם השיבו ששלושה חודשי מלחמה יעלו לפחות שני מיליון זהובים. 
בתגובה שאל המלך הנבון אם מיליון אחד של זהובים יצליח לשכנע את מפקד הכוחות הבורגונדיים – דה קרפר – לבטל את תכניות המלחמה שלו...

ראש הממשלה הבורגונדי היה אדם משכיל מאוד – גיום דה רושפור. 

תקופת מה התלבט המלך לואי כיצד יגרום לו לוותר על תכניותיו ההתקפיות. בסופו של דבר שלח אליו שליח והציע לו להיות...ראש הממשלה של צרפת.

גיום דה רושפור - ראש הממשלה שערק, ציור בן זמננו

למרות כל הצלחותיו הדיפלומטיות של לואי, נותר הדוכס שארל הנועז אויבו המר ביותר.

המלך לואי ידע שהוא חייב למצוא דרך לגרום למפלתו של הדוכס שארל, אך לא רצה לצאת כנגדו למלחמה ישירה. 
במקום זאת, הוא בחר לפנות אל שכניה הצפוניים של הממלכה הבורגונדית – השוייצרים – ולהציע להם כסף רב על מנת שיצאו למלחמה כנגד בורגונדיה.

בסדרה של שלושה קרבות הביסו הלוחמים השוייצרים המאומנים את צבאו של שארל, וב-5 בינואר 1477 נמצאה גווייתו הערומה של הדוכס שארל הנועז (על תבוסתו ומותו של שארל הנועז כתבנו בהרחבה בפוסט על מלחמת העצמאות השוויצרית). 

כך הביא לואי ה-11 למפלתו של אויבו הגדול ביותר, מבלי לערב במלחמה ולו חייל צרפתי אחד.....

סוף דבר

בדברי ימי ההיסטוריה נזכר לואי כאחד מגדולי המלכים, ובוודאי שבין הנבונים והשקולים שביניהם. 

לכל אורך שנות כהונתו היה מוכן להשקיע כמויות כמעט בלתי נגמרות של כסף וזהב כדי למנוע מלחמה מארצו. קשריו הענפים והאמינים עם מדינות קרובות ורחוקות, עם רוזנים ודוכסים בכל רחבי אירופה הקנו לו את הכינוי מלך עכביש, אותו ראה כמחמאה.