יום ראשון, 18 בנובמבר 2018

איכר קדוש - נהנתן מופקר / סיפורו המדהים של גרגורי רספוטין וסופה של רוסיה הצארית




בשנת 1890 עבר איכר סיבירי צעיר משבר רוחני, והחליט לחזור בתשובה. שמו היה גרגורי (גרישה) יפימוביץ' רספוטין.

הוא הצטרף למנזר ששלטה בו כת "המצליפים בעצמם", ולאחר שהוצלף וסבל הגיע למסקנה שצריך לבצע שינויים מהותיים בדרכיה של הכת. 

הוא טען שניתן להתקרב אל אלוהים רק אחרי אקט מיני משובח - ברגע שבו אתה נותר חף מכל תאווה וריק מכל חשק. כדי להיטהר, אמר, על האדם המאמין לחטוא ביחסי מין פעמים רבות ככל הניתן, עד שהוא נותר חסר כוחות לחלוטין – כך הוא סולל את דרכו אל האלוהות...

הוא עזב את המנזר והכריז על עצמו "איש קדוש" (סטארייץ) אשר ביכולתו לחזות את העתיד ולרפא חולים. הוא הקפיד על מראה ביזארי, בעל זקן ושיער פרועים שעוררו סקרנות ומשיכה אצל כל מי שנתקלו בו.


גרגורי רספוטין


רספוטין, הצאר והצארינה

ב-1903 הגיע לסנקט פטרבורג ומצא את מקומו בחברה הגבוהה, חובבת המיסטיקה והשעשועים של רוסיה.
שם הכיר את אנה ורובובה (Vyrubova) – אישה אומללה ומכורה למיסטיקה, אשר הייתה חברתה הטובה ביותר של הצארינה אלכסנדרה. הוא ניבא שהיא תהיה אומללה כל חייה והיא, בתמורה לנבואה הנדיבה הזו, השתכנעה להציג אותו בפני הצאר ניקולאי השני והצארינה אלכסנדרה.

בשנת 1905 כתב הצאר על המפגש ביניהם:
"הכרנו איש אלוהים בשם גרגורי שבא אלינו ממחוז טובולסק אשר בסיביר".


התמכרותה של הצארינה לאיכר התמהוני

הצארינה, נכדתה של המלכה ויקטוריה, הייתה בת גילו של רספוטין. 
היא הייתה הדמות החזקה והדומיננטית בחיי הצאר בעלה, נהגה להסתגר בארמון שעות ולהתעמק ללא הרף בלימודי מיסטיקה.

לאחר ארבע בנות, נולד סוף סוף לזוג המלכותי יורש העצר אלכסיי שהיה חולה המופיליה אשר בעקבותיה כל שריטה, כל פציעה, הייתה יכולה להביא למותו.
אז התברר פתאום לזוג הצארי המופתע שרספוטין - האיכר הפרוע, חצי התמהוני וחובב המיסטיקה, יודע להפנט ויש לו אפשרות וכוח לעצור דימומים בכוח ההיפנוזה!

הצאר והצארינה נשמו לרווחה והודו לאלוהים הטוב על ששלח אליהם את רספוטין בתזמון מושלם כדי להציל את עתידו של יורש העצר ואת עתידה של רוסיה כולה.

אט אט התברר כי רספוטין הולך ומשתלט על נפשו של יורש העצר אלכסיי. ראשית בכוח ההיפנוזה, לאחר מכן באגדות דמיוניות שסיפר לו על החיים בסיביר הרחוקה.


הצארית אלכסנדרה, רספוטין, וילדי הצארית


רספוטין בעל אלף הנשים

בביקוריו בארמון הצארי נהג רספוטין להתלבש ולהתנהג כאיש קדוש, פשוט, נזיר כמעט. מחוץ לארמון המשיך לנהל את חייו לפי התורה הרוחנית שפיתח. 
הוא נהג לקיים יחסי מין עם נשים רבות ככל האפשר, לילה אחר לילה, כדי להתקרב אל האלוהות....הוא לא השתמש בסכין ובמזלג ונהג לאכול בידיים חשופות לתדהמת הסובבים אותו שחשבו שלפניהם אדם מכובד ומנומס.

עשרות פניות בכתב ובעל פה הגיעו אל הצאר והצארינה בכדי לחשוף בפניהם את אופיו ואת מנהגיו של האיכר המסוכן שבידיו הם מפקידים את יורש העצר, אך ללא הועיל. דבר לא גרם להם לשנות את דעתם עליו. 

לכל הפניות השיב הצאר באותו האופן:
"הוא אדם טוב. הוא אדם דתי. הוא רוסי פשוט. אין אפשרות להיפטר ממנו."

כאשר התרבו השמועות והדיווחים אודות מעשיו ומעלליו של איש סודם הקרוב של הצאר והצארית, אסרה הצנזורה הצארית כל אזכור של שמו של רספוטין בעיתונות. 

מפקד המשטרה דיווח כל בוקר בפירוט במיטותיהן של אילו נשים ביקר רספוטין אתמול. הצאר והצארינה המשיכו להתעלם, ואף הדיחו מתפקידיהם מספר פקידים בכירים שהתעקשו להתריע בפניהם שוב ושוב על היותו של רספוטין בן בית בבית המלוכה.

רספוטין, שהיה מודע להתמכרותם של הצאר והצארינה לנוכחותו, אמר אז:
"הצאר אינו יכול לחיות בלעדי. הוא זקוק לי כמו אוויר לנשימה."
הצאר ניקולאי השני, הצארית אלכסנדרה, ילדיהם ורספוטין

הלוחמים נגד רספוטין

כומר אורתודוקסי, אליודור, שנס על נפשו מרוסיה אל ניו יורק כשהוא מחופש לאישה, פרסם ספר על יחסי הצארינה עם רספוטין, שם חשף מספר מכתבים שכתבה הצארינה לרספוטין עם ביטויי חיבה וקרבה שחרגו בהרבה מהמקובל.

בשלב זה השתכנעו גם בני משפחתה של הצארינה שהיא מפקידה את רוסיה בידי איכר רמאי. 
אחיה, הדוכס ארנס פון באדן אמר לצאר בעצמו – אתה חייב להיפטר ממנו כיוון שהוא הורס גם אותך וגם את הצארינה, אך הצאר אמר לו שאין אפשרות כיוון שהוא מציל את יורש העצר.

לבסוף, הצליח ראש ממשלת רוסיה – פיוטר סטוליפין – לכפות על הצאר להרחיק את רספוטין מן החצר הצארית, ולהביא במקומו רופא בלגי מומחה להיפנוזה.

אחרי מספר שבועות ללא רספוטין, נפצע יורש העצר והתחיל לדמם. 
מברק נשלח בדחיפות לרספוטין שיחזור מיד אל הארמון. במקביל, הזמין הצאר את ראש הממשלה סטוליפין להצגת אופרה בקייב, שם ירה בו סוכן של האוכרנה (המשטרה החשאית של רוסיה הצארית). ארבעה ימים לאחר מכן, נפטר סטוליפין בבית החולים.

חקירת הרצח הופסקה בהוראתו המפורשת של הצאר, הוראה שמניעיה לא הובררו עד עצם היום הזה...

מחירה של הערצה עיוורת

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, האשימו דעת הקהל והעיתונות (לשווא) את הצארינה בכשלונות הרוסיים ועל היותה סוכנת כפולה, עקב מוצאה הגרמני. בעקבות אותם כשלונות, החליט ב-1915 הצאר לקחת את הפיקוד העליון בידיו.

הצארינה נותרה בארמון כשליטה בפועל ועוצרת, כאשר רספוטין לצידה בארמון. 

באחד ממכתביה אל הצאר כתבה כי רספוטין הבטיח לה שהעם הפשוט תומך בה ובבעלה ולעולם לא יתקומם, הבטחה שאין מנותקת ומופרכת ממנה.

בינתיים המשיך רספוטין להפעיל את קסמיו על הצארינה. אחרי כל מפגש עימו, אחרי כל תפילה בנוכחותו, היא הייתה רגועה ואופטימית יותר. איש לא הבין כיצד הוא מצליח להשפיע עליה כך.

בחזית המלחמה המצב היה גרוע ביותר, לא היה אוכל לחיילים ואספקה לא הגיעה לחזית. בערי רוסיה לא היה אוכל בחנויות. אך הצארינה המשיכה בשלה וכתבה לבעלה:
"אתה מוכיח, Sunshine שלי, שבחזית אתה שליט האבסולוטי. תראה לכולם, Sunshine, שאתה גם איוואן האיום וגם פיוטר הגדול.
הידיד שלנו מתפלל לילה ויום בשבילך. השמים ואלוהים ישמעו את התפילות האלה. השמש שלך זורחת. אתה המציל של רוסיה והגואל שלה."

סאנשיין שלי. הצאר ניקולאי השני כמפקד הצבא.

צעדים אחרונים של שגעון

רספוטין, מצידו, המשיך בהתנהגותו המופקרת וחסרת האחריות. 
הוא פרץ לחדרה של אשת קצין בצבא הרוסי וניסה לאנוס אותה, מעת לעת היה פורץ למרחצאות הנשים ופורץ שם בהשתוללות, וכמנהלת הצלב האדום הרוסי מינה פרוצת-צמרת שבמיטתה נהג לבקר ביום ובשעה קבועים וידועים לכל.

בראש השנה של 1916 השתתף במסיבה מרובת משתתפים בה נכחו דיפלומטים, אנשי עסקים ובנקאים שקיוו להחליף איתו כמה מילים. בסוף המסיבה שכבו רספוטין ומספר אורחות נוספות על רצפת המסעדה מחוסרי הכרה מרוב שכרות.
שני בעלים אשר נשיהן לא שבו הביתה כל הלילה נכנסו בבוקר אל האולם בחרבות שלופות. המשטרה הצארית הצליחה בקושי לעכב את הבעלים עד אשר חמקו רספוטין ואיתו הנשים השיכורות מן הדלת האחורית של המסעדה.

לאחר מכן הורה רספוטין לצארינה להדיח את ראש הממשלה ולצקי ולמנות במקומו את בוריס שטורמר. הצארינה צייתה ועשתה כפי שהורה לה...

חיסולו של רספוטין

בשלב זה החל להירקם קשר לרציחתו של רספוטין. 
הנסיך יוסופוב שהיה אחיינה של הצארינה, הזמין את בן דודו של הצאר, דימיטרי פבלוביץ', לקחת חלק איתו במעשה ההתנקשות.


הנסיך פליקס יוסופוב, המתנקש

הם הזמינו את רספוטין לשתות תה ולהאזין איתם לשירים וניסו להרעילו באמצעות עוגיות מורעלות, אך לחרדתם הוא לא הושפע כלל מהרעל. לאחר מכן הגישו לו יין מורעל, אך גם היין לא השפיע עליו...

הנסיך יוסופוב נבהל ונתקף באימה... הייתכן שבאמת איש אלוהים הוא? 

הנסיך שלף ביד רועדת אקדח וירה ברספוטין, שקם ויצא בהליכה מן הבית כאשר הוא משאיר מאחוריו שובל של דם... כיצד הוא לא מת?

בשלב זה התנפלו עליו הרוצחים, קשרו אותו בחבלים, דקרו אותו, וזרקו אותו ירוי ומדמם לנהר הנייבה הסמוך לסנקט פטרבורג.
כעבור יומיים צפה גופתו במים, ואז התברר לתדהמת כולם שהוא הצליח להשתחרר מן החבלים רגע לפני שטבע בנהר.

חודשים בודדים לאחר מכן הודחו הצאר והצארינה מתפקידם. שנה לאחר מכן, חוסלו בידי כוחות מהפכת אוקטובר 1918.

יום שני, 12 בנובמבר 2018

מיטתה של הקיסרית וחיילי העופרת / על יקטרינה השנייה קיסרית רוסיה



שגריר צרפת ברוסיה לפני כ-250 שנה דיווח לממשלתו על שיחה שניהל עם קיסרית רוסיה, יקטרינה השנייה, בארמונה בסנקט פטרבורג:
- הוד מלכותך, באיזה אופן עובר הכתר הרוסי משליט לשליט? האם בירושה, או ע"י בחירה?
          - "הוא עובר ע"י תפיסה", השיבה הקיסרית בלי להניד עפעף.


ההפיכה השקטה והמוצלחת

ב-28 ליוני 1762 דהרה כרכרה אל סנקט פטרבורג. 
בכרכרה ישבו שני קצינים ממשפחת אורלוב, עוזרת, משרת, נער שליחויות ואישה אחת בת 33 לבושת שחורים. אחד מן הקצינים – גרישה אורלוב - היה שומר ראשה האישי, וגם מאהבה, של האישה בת ה-33 – קיסרית רוסיה יקטרינה השנייה, אישתו של הקיסר פיוטר השלישי.

הפמליה עשתה את דרכה לבירה כדי להדיח את הקיסר פיוטר השלישי, ולהכריז על יקטרינה כקיסרית, וכך כתבה יקטרינה בזכרונותיה מאותו יום:
"שמנו פעמינו אל גדוד החיילים ע"ש פריוברז'נסקי. תריסר חיילים ומתופף נערכו לצידי והמתופף החל להשמיע את תיפוף האזעקה.
החיילים רצו כדי לנשק את ידי, את רגלי ואת שיפולי שמלתי וקראו לי הגואלת שלהם. שני חיילים הביאו כומר אשר החזיק צלב והחל להשביע את הגדוד אשר נשבע לי אמונים."

איש מן החיילים שזה עתה נשבעו אמונים לקיסרית לא הביע התנגדות. איש מהקצינים שנכחו במקום לא הזכיר שרק לפני מספר שנים נשבעו אמונים לבעלה הקיסר פיוטר השלישי והתחייבו לעמוד לצידו ולהגן עליו. 

זמן קצר אחר כך הובא ממיטתו אל המקום גם פטריארך הכנסייה האורתודוקסית, אשר הקריא בלחץ החיילים  וכלי נשקם את נאום ההכתרה שכתבה יקטרינה בעצמה:
"בזאת אני מכריז את יקטרינה אלכסייבנה צארינה, קיסרית ושליטה יחידה, אוחזת את רסן הקיסרות בידיה כשליטה חוקית ברצון האל על כל שטחי רוסיה רבתי, ואת הוד עליונותו פאבל פטרוביץ' כצארביץ', יורש העצר של אמו השגיבה ירום הודה."

במעשה זה, שלא ארך יותר משעה קלה, עבר חיל המצב של סנקט פטרבורג לצידה של יקטרינה, ולמעשה עבר השלטון ברוסיה לידיה.


יקטרינה השנייה קיסרית רוסיה

מנסיכה גרמניה לקיסרית רוסיה

למעשה, יקטרינה כלל לא הייתה רוסיה אלא גרמנייה. 

שמה האמיתי – סופיה פון אנהלט צרבסט. אביה היה אציל גרמני, שליט של מדינה זעירה בשטח פרוסיה וכיוון שלא יכול היה להתפרנס בשטחי מדינתו הזעירה, השכיר עצמו כגנרל בשירותו של קיסר פרוסיה פרידריך השני.

כאשר רצה פרידריך להתקרב לרוסיה השכנה, הציע לקיסרית רוסיה דאז אליזבטה פטרובנה שהייתה נטולת ילדים, להשיא את בתו בת ה-15 של הגנרל הפרוסי פון אנהלט צרבסט לאחיינה של הקיסרית – פיוטר השלישי - שהיה יורש העצר המיועד של רוסיה. 
לאחר נישואיה המירה סופיה הצעירה את דתה לנצרות האורתודוקסית ושינתה את שמה ליקטרינה אלכסייבנה. 
כך זכתה בת אצילים גרמניה להתחיל לסלול את דרכה אל כס הקיסרות הרוסית.

הקיסרית, חיילי העופרת וכלבי הציד

לאחר שראתה הנסיכה הצעירה את בעלה המיועד פיוטר בפעם הראשונה, כתבה ביומנה:
"הנסיך נראה כאילו חיבב אותי. אינני יכולה לומר אם חיבבתי אותו שכן חונכתי להישמע לפקודות, אך אם להגיד את האמת, חושבני שכתר רוסיה משך אותי יותר מן הנסיך...
הוא היה אז בן 16, קטן קומה וילדותי, לא דיבר איתי אלא על חיילים וצעצועים. הקשבתי בנימוס אך פיהקתי לעיתים קרובות."

לאחר שנישאו גילתה הנסיכה לצערה כי פיוטר משתמש במיטתם כדי לשחק בחיילי העופרת שלו לילה אחר לילה. 
בנוסף, את כלבי הציד שלו החזיק בחדר המיטות המשותף שלהם, כך שלילותיהם הארוכים והמשמימים היו מורכבים ממשחקים בחיילי עופרת ונביחות כלבים.

פעם אחת כשנכנסה הנסיכה לחדר המיטות מצאה את בעלה, בחברת מספר ידידים, שופט לפי חוקי הצבא הרוסי עכברוש שתפס בארמון, דן אותו למוות ותולה אותו ברצינות תהומית...

פיוטר השלישי, הקיסר שסירב להתבגר

בעיית יורשי העצר

כאשר חלפו השנים והנסיכה נשארה בבתוליה, הבינה כי אין כל סיכוי שתלד יורש חוקי לקיסרות הרוסית.

בהסכמתה בשתיקה של הקיסרית המכהנת אליזבטה פטרובנה החלה הנסיכה לחפש מועמד ראוי שממנו תוכל להרות ולהעמיד יורש עצר – המטרה שלשמה הובאה לרוסיה במקור.

עד עצם היום הזה איש אינו יודע בוודאות מי האציל שנבחר (ייתכן שהיה אחד ממאהביה של הנסיכה – סרגיי סלטיקוב), אך דבר אחד ידוע בוודאות - באחד באוקטובר 1754 נולד יורש העצר המיוחל פאבל פטרוביץ'.

עם מות הקיסרית אליזבטה בסוף שנת 1761 הפך פתאום פיוטר הילדותי וחסר יכולת השלטון לקיסר רוסיה הגדולה והיא – הפכה לקיסרית יקטרינה השנייה.

כאשר הרתה בפעם השנייה, היה גלוי וידוע (הפעם גם לקיסר עצמו) כי הילד איננו פרי אהבתו של הקיסר, אלא פרי אהבתה של הקיסרית למאהבה החדש – הקצין המוערך גרגורי אורלוב.

להקדים תרופה למכה

הקיסר זעם וקינא, והיה ברור כי לא יחלפו ימים רבים עד שיכריז כי הוא מדיח את אישתו הבוגדנית מכס הקיסרות. כעת לא נותרה לקיסרית כל ברירה. 

על מנת למנוע מהמלך להדיח אותה, היא החליטה לצאת למסע אל סנקט פטרבורג בכדי להדיח את בעלה ולתפוס את כס השלטון לידיה. בצהרי יום ההפיכה שלטה כבר יקטרינה בבירת האימפריה ובחיל המצב. כאשר קיבל פיוטר בהפתעה גמורה בארמונו את הבשורה שהודח ע"י אישתו, הוכה בהלם ובתדהמה.

באור הלילה החלש של פטרבורג הפליג פיוטר ההמום בסירה קטנה אל מבצרו הראשי בבסיס קרונשטט שבו קיווה למצוא נאמנים.
השומר שעל החומה קרא לעבר הסירה שאם תתקרב ייאלץ לפתוח באש. פיוטר פתח את מעילו כדי שהשומר ייראה את הסרט הכחול של מסדר אנדריי הקדוש וצעק לעבר השומר – האם אתה לא מזהה אותי? אני הקיסר שלך, פיוטר השלישי.
השומר ענה:
אין לנו עוד קיסר, יש לנו קיסרית. תחי יקטרינה השנייה!

זה סופו של (כל) קיסר

כעבור כמה שעות נאסר פיוטר ע"י גדוד בפיקודו של אלכסיי אורלוב, אחיו של גרגורי מאהב המלכה ומי שנחשב במשך שנים רבות כ-"מוח" מאחורי ההפיכה המוצלחת. 


גרגורי ואלכסיי אורלוב - אחים, מאהבים, שומרי ראש ומחסלים

פיוטר הוגלה לבית הנופש שלו בכפר רופשה הסמוך לסנקט פטרבורג, אך לאחר מספר ימים חוסל בקטטה מבוימת, כנראה ע"י אלכסיי אורלוב בעצמו.

הקיסרית שלא רצתה ששמה הטוב יוכתם בפרשה משונה כזו, שיחדה את הרופאים המלכותיים כדי שיגידו שהקיסר נפטר משבץ ועקבות החניקה שעל צווארו הוסתרו מעין הציבור באמצעות עניבה עבה במיוחד.
כעת, הפכה יקטרינה לשליטה יחידה של האימפריה הרוסית.

במשך כל שנות שלטונה – 34 שנים – היא תופיע כשליטה נאורה, הומניסטית ומתקדמת אשר תמכה ברפורמות רבות על מנת להביא למודרניזציה של רוסיה. היא הנהיגה את השימוש בשטרות כסף, פתחה מוסדות לימודים לנשים, תמכה במוסדות אמנות ותרבות.

בבוקר יום רביעי, ה־16 בנובמבר 1796, נמצאה יקטרינה שוכבת על רצפת חדרה כשהיא סובלת מהתקף שבץ חמור. למחרת נפטרה, והיא בת 67 בלבד.

יום רביעי, 7 בנובמבר 2018

החלון הרוסי אל המערב / על קיסר רוסיה פיוטר הגדול




הוא נולד במאה ה-17 ונפטר במאה ה-18. חלומו הגדול אשר למענו לחם כל ימי שלטונו היה להפוך את רוסיה למדינה אירופאית מודרנית.

כשהיה ילד בעיר הבירה מוסקבה שבה נולד, אזרחים אירופאים זרים חויבו עדיין לגור בשכונה נפרדת – שכונת הזרים. הוא נהנה כל כך בחברתם עד שרצה כל הזמן לשהות בשכונה זו. 

האזרחים הזרים שאיתם נפגש – מדענים, סופרים ודיפלומטים - לימדו אותו על טכנולוגיה מודרנית, שפות זרות, תרבות וכלכלה מודרנית. שלטונות רוסיה ראו בעין חשדנית את השכלתו הרחבה וחיבתו לזרים, אך לא יכלו לעשות דבר כדי למנוע זאת ממנו...

ראשית שלטונו ברוסיה

הוא נולד ב-1672 במוסקבה לאביו, הצאר אלכסיי הראשון, מאישתו השנייה – נטליה נרישקינה.

כשהיה בן ארבע בלבד מת אביו, ואת השלטון ירש אחיו למחצה של פיוטר – בנו בכורו של הצאר אלכסיי מאישתו הראשונה – פיודור.

כאשר הלך הקיסר פיודור לעולמו שש שנים לאחר מכן בלי להשאיר יורש, התעורר ויכוח מי יתפוס את השלטון אחריו.
על פי החלטת מועצת האצילים הבויארים (ה"דומה") ניתן השלטון במשותף לפיוטר בן העשר ולאחיו למחצה איוואן (איוואן החמישי) אשר סבל מפיגור קל, כאשר הנסיכה סופיה – אחותו למחצה של פיוטר ואחותו הגדולה של איוואן – תשמש להם כעוצרת עד שיגדלו ויוכלו לשלוט ברוסיה בעצמם.

בשנת 1689 פרץ מרד בגדודי הסטרלצים ("הרובאים").
פיוטר רצה להיפטר מאחותו למחצה סופיה, וניצל את ההזדמנות - הוא האשים את אחותו בעידוד המרד ובאותה שנה דן אותה לגלות במנזר נובודוויצ'י בסיוע חיילים וקצינים אשר עמדו לצידו.

הקיסר פיוטר הגדול

המשלחת הגדולה לאירופה

בשנת 1697 שלח פיוטר משלחת מרובת משתתפים לסיור ברחבי אירופה במטרה לבקש ממדינות אירופה סיוע במלחמתו נגד הסולטן העות'מאני.
בכדי שיוכל לראות את אירופה ולהתרשם ממנה בעצמו וללא מתווכים, החליט פיוטר לעשות מה שלא עשה אף קיסר לפניו והצטרף למשלחת בזהות בדויה, בסתר, בלבוש פשוט.

במהלך מסע המשלחת שארך כשנתיים ניסה לתהות על קנקנו של העולם המערבי המודרני - בכל מקום שאליו הגיע רצה להבין את דפוס ההתנהגות המקומי, עד כדי כך שלמשך תקופת מה אפילו עבד כמתקן אניות בנמל הולנדי.

במדינות אירופה למד על הדפוס התעשייתי שלא היה נפוץ עדיין ברוסיה, למד טכניקה ימית, נגרות וספנות, יסודות רפואה מודרנית ועוד.

בשנת 1698 שוב פרץ מרד בגדודי הסטרלצים ("הרובאים").
הפעם אילץ פיוטר את אחותו להפוך סופית לנזירה, ולאחר מכן לא גילה רחמים כלפי המורדים והשתתף באופן אישי בהוצאתם להורג של למעלה מ-1,000 חיילים שהשתתפו במרד.

סופיה אלכסייבנה - אחותו למחצה של הצאר

רפורמות מרחיקות לכת ברוסיה 

לאחר ששב אל רוסיה מן המסע האירופי שלו, חייב פיוטר את המתכננים הרוסיים להשתמש במכשירי מדידה והנדסה שהביא עמו מצרפת ושוויץ.

במקביל החל לשנות את ארגון המדינה וסדרי השלטון - במקום מועצת האצילים הבויארים ייסד את הסנאט הרוסי – על פי הדגם האירופאי. האצילים הבויארים ניסו להתנגד, אך פיוטר לחם בהם בעקשנות.

לאחר מכן הורה לכל אנשי חצרו והאצולה הרוסית הבויארית לשנות את אופן לבושן לבגדים אירופאים מודרניים ואף לגלח את זקניהם המגודלים כדי שידמו יותר לאצילים האירופאים שפגש. אציל שרצה לשמור על זקנו, אולץ לשלם קנס בסכום עתק של כ-100 רובל.

פיוטר הבין את כוחו של הדפוס ועודד הקמה של בתי דפוס מודרניים ברוסיה, יבוא ספרים וכן גם עודד שימוש בשפות זרות – בעיקר צרפתית וגרמנית – ע"י האצילים והשליטים הרוסיים.

היציאה הרוסית אל הים הבלטי והים השחור

החלטתו המשמעותית ביותר של פיוטר הייתה לפתח צי ימי על מנת שיוכל לצאת אל הים הבלטי שנשלט אז ע"י שוודיה ואל הים השחור שנשלט ע"י האימפריה העות'מאנית.

כיוון שלא הייתה בידי כוחותיו אפשרות להבקיע דרך אל האוקיינוס, החליט שעל רוסיה לכבוש את חוף הים. הוא החליט לפתוח "חלון אל המערב" וסימן את מיקומה של עיר הבירה החדשה - סנקט פטרבורג – החלון הרוסי אל המערב, שאותה הורה לבנות בסגנון מערבי במקום מוסקבה שלדעתו הייתה בנויה בסגנון מזרחי ואסיאתי מדי.

בנוסף, החליט לפתוח חלון גם אל אסיה והמזרח הרחוק ע"י בניית נמל מבוצר בעיר ניאזוב שלחוף הים השחור. כך הצליח בבת אחת לפתוח את דרכי המסחר הן עם אירופה והן עם המזרח ואפילו המזרח הרחוק.

בני משפחתו של פיוטר הגדול

באופן מפתיע ביחס להשכלתו ולדעותיו המתקדמות של פיוטר, אישתו הראשונה – הצארית יבדוקיה לופוחינה - הייתה אנלפביתית.

בנם – יורש העצר אלכסיי פטרוביץ'- היה שמרן אשר תמך באצילים והתנגד לרפורמות הרבות שהתעקש פיוטר הגדול להנהיג ברוסיה. פיוטר חש שבנו פועל נגדו והתחיל לרדוף אותו.
בסופו של דבר אסר את בנו במבצר פטרופבלובסקיה ודן אותו למוות, אך הנסיך מת עוד לפני ביצוע גזר הדין ממכות שהפליאו בו שומריו בבית הסוהר. 
לאחר מעשה התייסר פיוטר על קשריו הגרועים עם בנו ועל הריגתו בבית המאסר.

הצארביץ' אלכסיי פטרוביץ' - נרצח לפני שהפך לקיסר

 

כך מסיים מנהיג אמיתי

אקורד הסיום של חייו הולם מאוד את האופן שבו חי.
בשנת 1725 ישב פיוטר הגדול על שפת אגם בחברת יועציו וקציניו כאשר ראה מספר מלחים אשר ספינתם עומדת לטבוע במים. הוא קפץ למים עם מלוויו והציל את חיי המלחים, אך לאחר מספר ימים חלה ובסופו של דבר נפטר ממחלתו זו.
לאחר מותו תפסה את השלטון אישתו השנייה, הקיסרית יקטרינה הראשונה, אשר שלטה אחריו במשך שנתיים.