המלכה שהייתה לקוקטייל / על מרי הראשונה מלכת אנגליה

בשישי ליולי 1553, בארמוץ גריניץ' המרהיב של המלכים לבית טיודור, שכב על ערש דווי נער בן 15 – אדוארד השישי (Edward VI), בנו היחיד של הנרי השמיני, יורש העצר שלו חיכה הנרי השמיני שנים רבות כל כך, ואשר למענו התגרש מאישתו הראשונה, הרג את אישתו השנייה ונשא אישה שלישית.

אדוארד היה ילד מוכשר אשר מראהו החיצוני הושחת ע"י מחלה קשה עד ששכב כמעט ללא יכולת לזוז או לנשום. 

היה זה רגע מכריע לא רק עבור יורש העצר המסכן, אלא עבור אנגליה כולה שכן במותו – לראשונה בתולדות אנגליה – כל הטוענות לכתר היו...נשים, עובדה שהחרידה את כל הגברים בעלי התפקידים בחצר המלכותית.

המלך אדוארד השמיני, נער יפה אך חולני

המרדף המלכותי אחר יורש לכתר 

אביו של אדוארד, הנרי השמיני (Henry VIII), עשה מאמצים יוצאי דופן להבטיח שיהיה לו יורש עצר. 

הוא נשא את קת'רין מאראגון (Catherine of Aragon) אשר ילדה לו את בתו הראשונה – מרי (Mary I). לאחר מכן נשא את אן בוליין (Anne Boleyn) שילדה לו את בתו השנייה – אליזבת (Elizabeth I), והייתה זו רק האישה השלישית, ג'יין סימור (Jane Seymour) המסכנה, שהצליחה אמנם להביא לעולם בן שיבטיח את המשך השושלת, אך מתה שבועיים לאחר הלידה.

עד כדי כך הרחיק הנרי השמיני לכת כדי להרחיק את בנותיו מלטעון לזכותן לכתר, שהכריז לאחר שנפטר מאמותיהן כי הן כלל לא בנותיו, אלא ממזרות שאין להן שייכות אמיתית למלוכה...

משנפטר הנרי השמיני בשנת 1547, עבר הכתר אל בנו החולה בן התשע - אדוארד השישי (Edward VI) - שהפך פתאום למלך. 

על אף כשרונותיו ותבונתו הרבה של אדוארד השישי, לאחר יום ההולדת ה-15 שלו, היה ברור כבר לכולם כי לא יאריך ימים ועתיד השושלת נראה פתאום לוט בערפל. בנוסף לשתי אחיותיו החורגות, מרי ואליזבת, היו לאדוארד עוד שבע בנות דודות, כולן נשים, ואפילו לא יורש עצר אפשרי אחד ממין זכר...

המלך הנרי השמיני עם בנו אדוארד השישי ואישתו השלישית ג'יין סימור
ניצבות מרחוק באופן סמלי מכס המלוכה משמאל ומימים - מרי ואליזבת

סדרי הירושה מול פני המציאות

מרי ואליזבת ידעו שלפי תנאי הצוואה של הנרי השמיני, הכתר צריך לעבור קודם לבתו הבכורה מרי, ורק לאחר מכן אל הצעירה, אליזבת. אך בעידן מלחמות הדת בין הקתולים והפרוטסטנטים – המצב האמיתי היה מורכב יותר.

המלך אדוארד הגוסס היה פרוטסטנט נלהב ועשה כל שביכולתו כדי להפיץ את בשורת הרפורמציה (ההתחדשות) הפרוטסטנטית ברחבי אנגליה. הוא אסר את המשך אמירת המיסה בכנסיות בשפה הלטינית, החליף אותה בתפילות בשפה האנגלית וראה בדת הקתולית דת חשוכה שזמנה עבר.

אחותו מרי – לעומתו – הייתה קתולית אדוקה והיא חששה שאמונתה הדתית הישנה תמנע ממנה לזכות בכתר במדינה שזה לא מכבר התנתקה מן הכנסייה הקתולית והקימה לעצמה כנסייה עצמאית, הכנסייה האנגליקנית.

אדוארד היה נחוש למנוע את חזרתה של אנגליה אל הדת הקתולית. בהנחיות לירושה לפני מותו הורה כי רק מי שנחשב ליורש חוקי, והוא בן הדת הפרוטסטנטית, יוכל לרשת את הכתר האנגלי. 

בכך רצה למנוע משתי אחיותיו החורגות – שהוכרזו ממזרות ע"י אביו – לטעון לכל זכות אפשרית לכתר, ולאפשר למתמודדות חדשות לרשת את הכתר – בנות דודתו הפרוטסטנטיות מצד אביו - ג'יין, קת'רין ומרי. מבין שלושתן, ג'יין הייתה האדוקה ביותר בדת הפרוטסטנטית ולכן ראה בה את המתאימה ביותר.

בשנת 1553 ידע אדוארד שהוא עומד למות, ולכן הסכים לכתוב בצוואתו באופן מפורש כי על הכתר לעבור "אל ליידי ג'יין ואל יורשיה הזכרים". 

בכך הפך את ג'יין גריי ליורשת החוקית של הכתר בעוד היורשת החוקית, מרי, לא ידעה כלל על שינוי הצוואה של אחיה אדוארד, וחשבה שהיא עדיין הזכאית לרשת את הכתר...

מועצת האצילים של ת'מברלנד

בשנות מחלתו של המלך אדוארד הצעיר, שלטה באנגליה מועצת אצילים. 

העומד בראשה, לורד נורת'מברלנד, ראה בג'יין גריי בת ה-15 יורשת מושלמת הואיל והייתה פרוטסטנטית, ובנוסף...כי זה עתה נישאה לבנו. אם היא תירש את הכתר, חשב, יהפוך הוא עצמו לאיש החזק בממלכה.

ביוני 1553 שלח הלורד אניות מלחמה לסייר בנהר התמזה כדי לוודא שהכתר יעבור לג'יין גריי כמתוכנן.

בינתיים, לא נאמר לאחיותיו של המלך מרי ואליזבת דבר על מותו הקרב של אחיהן. בזה אחר זה נקראו יועציו ושריו לחדר המיטות של המלך בכדי לחתום על הורשת הכתר לג'יין גריי, והעניין נשמר בסודיות מוחלטת.

ב-6 ביולי נפטר אדוארד. הדוכס ת'מברלנד שמר את דבר מותו של המלך בסוד.

ג'יין גריי הנבוכה והמבולבלת הובאה לארמון ובלי שידעה מדוע, הוכתרה למלכה. כאשר הבינה מה קורה סביבה, אמרה בתמימות ילדותית:

"אין לי זכות לכתר, ואיני מרוצה מכך כלל. ליידי מרי היא היורשת החוקית".

לורד ת'מברלנד מתחנן לג'יין גריי כי תסכים לקבל את כתר המלוכה

ב-10 ביולי הופיעו כרוזים בכל רחבי לונדון על מותו של המלך, ועל הכתרתה של המלכה החדשה ג'יין. 
חלק מאזרחי לונדון כלל לא ידעו מי היא ג'יין, והיה צורך להסביר לציבור מהיכן צצה פתאום המלכה הצעירה. הקיסר הגרמני קארל החמישי אף ביקש שישלחו לו אילן יוחסין כדי להבין מי הנערה שהפכה לפתע למלכה.

מהר מאוד הבינה ג'יין שהמטרה המרכזית של חותנה ת'מברלנד בכל הקנוניה המלכותית שרקם סביבה, הייתה להפוך את בנו, גילדפורד, למלך.

אמנם היא הייתה נשואה לו, אבל הזכויות לכתר היו שלה ובשום אופן לא הייתה מוכנה לאפשר לגילפורד בעלה לטעון לפתע כי הכתר שייך לו. הנושא עורר מריבות עזות בינה ובין בעלה ואביו ת'מברלנד שציפה לכלה צעירה וניתנת לתמרון, אך התבדה.

ובינתיים בביתה של הנסיכה מרי

בינתיים, התכוננה מרי – בתו הבכורה של הנרי השמיני והיורשת החוקית – לקרב כנגד ת'מברלנד על זכותה שלה לכתר.

כאשר הבינה שהיא עומדת להיעצר ע"י ת'מברלנד, נמלטה לטירת פראמלינגהאם האימתנית והמבוצרת. כעת הייתה בטוחה אולי, אך רחוקה מלונדון וסיכוייה להשתלט מחדש על הכתר נראו קלושים.

מרי הייתה נחושה להיות מלכה, ואיש לא העריך עד כמה תרחיק לכת בשביל לבצע זאת. 

היא פנתה באופן ישיר אל אצילי הממלכה לבוא ולהגן על מלכתם היחידה בזכות, והם נענו באלפים לקריאתה והתכנסו בצמוד אליה, בטירת פראמלינגהאם. למעלה מ-10,000 חיילים התקבצו סביבה, והמספר הלך ועלה ככל שעברו הימים.

ב-18 ליולי נודע למרי שכוחותיו של ת'מברלנד נעצרו בדרך אליה, הוא עצמו לקה בהלם כששמע כמה חיילים נאספו סביבה והלורדים ששירתו יחד איתו במועצה התמוטטו תוך שהם מאשימים אלו את אלו בבגידה בה.

יום לאחר מכן, ב-19 ליולי, הוכרזה מרי טיודור למלכת אנגליה מרי הראשונה. 

רחובות לונדון התמלאו כעת באזרחים מריעים וצוהלים, בעוד המלכה המודחת ג'יין גריי נצורה במצודת לונדון כאשר היא מוותרת על הכתר ברצון לטובת היורשת החוקית, המלכה מרי. 

הלורד ת'מברלנד הוצא להורג, אך מרי סירבה להורות על הוצאתה להורג של המלכה המודחת ג'יין הצעירה, כיוון שהבינה שהיא הולכה שולל ונעשה בה שימוש ציני.

הניצחון מתוק - מרי הראשונה טיודור מלכת אנגליה

טקטיקה נשית מנצחת במועצת האצילים

שלושה ימים לפני הכתרתה למלכה, הופיעה מרי לפני מועצת האצילים, כרעה לפניהם ברך ודיברה באריכות על חובתה העמוקה כלפיהם וכלפי אנגליה. היא עשתה שימוש בכל יכולות העדינות והרוך הנשיות שלה והותירה אותם המומים, על סף דמעות.

מעולם לא הופיע מלך ממין זכר לפני המועצה בכנות ובמסירות כזו, והם נשבעו לה אמונים מיד. 

כך הצליחה לאחד סביבה מועצה מפולגת ומסוכסכת. בתמיכת אותה מועצה, היא הפכה ב-30 לספטמבר 1553 לאישה הראשונה באנגליה שהוכתרה באופן רשמי למלכה בזכות עצמה.

בהכתרתה  לבשה גלימת ארגמן כמו המלכים שלפניה, קיבלה לידה את הכדור, השרביט, הטבעת, הדורבנות והחרב שסימלו את העוצמה המלכותית, ונמשחה בשמן קדוש לפני שכתר אנגליה הונח על ראשה, כמו כל המלכים שלפניה.