הצאר הראשון של האימפריה / על איוואן הרביעי (האיום) צאר רוסיה

בתקופת הכיבוש המונגולי (1237 – 1480) הייתה רוסיה מורכבת מאוסף נסיכויות דוברות רוסית.

השליטים המונגולים ביקשו לעצמם סוכן, משתף פעולה, שאותו יוכלו לטפח ולחזק. הם בחרו בנסיך הגדול של מוסקבה – וסילי השלישי – והביאו לידי הפיכתה של מוסקבה לבירת רוסיה כולה.

כאשר נפטר וסילי השלישי, נותר בנו בן השלוש – איוואן הרביעי (Ivan IV), הנסיך הגדול של רוסיה – תחת השגחת אמו, ילנה גלינסקיה, שהייתה עוצרת הממלכה יחד עם מאהבה.

חמש שנים לאחר מכן, כשהיה איוואן בן שמונה, מתה גם ילנה אמו לאחר שכפי הנראה הורעלה ע"י יריביה האצילים הבויארים. איוואן נותר תחת השגחת ושליטת נציגי האצילים, ששימשו לו באופן רשמי כעוצרים עד שיגדל ויתבגר.

לימים כתב איוואן ביומנו על אותה תקופה:

"במות אמנו ילנה, היינו יתומים במלוא מובן המילה. 

הנתינים שלנו חדלו מלהביט בנו כאדוניהם ורבו זה עם זה. הם גזלו את אוצר אמי. אותי ואת אחי הם ראו כזרים, ואולי אף גרוע מזה כקבצנים. אפילו בגדים היו חסרים לנו. 

יום אחד שיחקתי עם אחד מבני האצילים, איוואן שויסקי, והוא שם את רגליו על מיטת אבי לאות עלבון ובוז. בני האצילים גנבו את כלי הזהב והכסף של אבי, וחרטו עליהם את שמות משפחותיהם".

ילדותו של איוואן הרביעי

הנסיך איוואן היה ילד חריג לתקופתו. 

הוא בילה שעות רבות בקריאה על תולדות ביזנטיון, האימפריה הרומית ותולדות הנסיכויות הרוסיות ובמיוחד אהב לקרוא בתנ"ך ובברית החדשה. הוא גדל להיות אינטלקטואל בעל ידע היסטורי ותרבותי רחב.

כל אותו זמן הלכה והתפתחה בליבו אש יוקדת של שנאה ורצון לנקמה באצילים הבויאריים שסבבו אותו והיו בורים, חסרי השכלה וגסי רוח והגבילו את יכולתו לשלוט.

איוואן הרביעי - המבט בעיניים אומר הכל

אכזריותו של איוואן מתחילה להתגלות...

כשהיה איוואן הצעיר בן 13 כבר הבין את העוצמה שבידיו והחל לגלות את אכזריותו הרבה.

הוא הצליח לבצע הפיכה כאשר שלח את שומריו האישיים לאסור את האציל אנדריי שויסקי שכיהן אז כשליט. המשרתים היכו את שויסקי והתעללו בו באמצעות כלבי תקיפה, וכאשר הגיע אל בית המעצר לא נותרה בו כבר רוח חיים.

במאורע אחר, אחד האצילים - אפאנסי בוטולין - דיבר אליו באופן לא מכובד. איוואן הורה לשומריו לכרות את לשונו כדי למנוע ממנו לדבר באופן לא מנומס בעתיד. לאחר מכן ציווה לערוף את ראשיהם של האצילים שמילאו תפקידי שלטון בימי ילדותו.

במאי 1547, כאשר היה איוואן בן 17, הגיעה אל ארמונו משלחת מהעיר פסקוב כדי להתלונן על המושל המקומי בעירם. 

איוואן שפך וודקה על ראשיהם של המתלוננים, אחז בלפיד והצית באש את שיערם וזקנם. אחר כך ציווה שיפשיטו אותם וישכיבו אותם על הרצפה. למזלם הרב, נכנס לפתע בריצה שליח שבישר לאיוואן על השריפה הגדולה שפרצה בעיר מוסקבה, וכך ניצלו מהמשך ההתעללות...

אזרחית רוסיה בשם מריה התאלמנה והחליטה להתנזר ולהפוך לקדושה. היא כבלה את עצמה בשלשלאות אשר חדרו לבשרה, צמה והתפללה וכל מה שנתנו לה ששת בניה היא חילקה לעניים. כך יצא לה שם של אישה קדושה.

כאשר שמע איוואן על מעשיה והבין כי היא הולכת וצוברת את אהדת העם כקדושה, הוציא אותה להורג יחד עם ששת בניה, בכדי שתהילתה הציבורית לא תאפיל על תהילתו שלו...

לא עוד נסיך גדול, אלא צאר!

בגיל 17 דרש כי במקום "נסיך" יקראו לו "צאר". להפתעת כולם (ובניגוד לאמת...), טען אז פתאום ששורשיה של שושלת רוריק שאליה השתייך מגיעים עד אוגוסטוס קיסר בכבודו ובעצמו, ולכן מגיע לו התואר קיסר, צאר. כסמל שלטונו אימץ את הנשר בעל שני הראשים – סמלה של האימפריה הרומית.

לאחר מכן פנה להילחם בשרידי האימפריה המונגולית במדינות הטטריות של קאזאן ואסטרחן. 

חיציהם וחרבותיהם של הטטרים לא יכולים היו לעמוד כנגד המנהרות, הגשרים ומתקני המצור שתוכננו ע"י המהנדסים הגרמניים ששכר איוואן, וטירותיהם המבוצרות של הטטרים הוכרעו בזו אחר זו בעזרת הטכנולוגיה הגרמנית.

כיבוש קאזאן ואסטרחן ע"י איוואן האיום

לאחר פטירת אישתו הראשונה בשנת 1560 החליט איוואן שהוא רוצה לשאת את אליזבת מלכת אנגליה, המלכה הבתולה. בין האנשים שעודדו אותו לכך היה רופא אנגלי, בשם ד"ר אליציוס בומל. כאשר סירבה המלכה אליזבת להצעת הנישואין השתכנע איוואן שהרופא קשר כנגדו וציווה לצלות אותו באש...

רופא אנגלי אחר, ד"ר רוברט ג'ייקוב, המליץ לו על ידידתה של המלכה - הליידי מרי הייסטינגס, בתו של רוזן הנטיגטון. איוואן שלח ללא כל דיחוי את השגריר הרוסי פיסמסקי אל אנגליה בכדי להסדיר את החתונה.

אליזבת לא רצתה לתת לידידתה ליפול לידיו של איוואן, ולכן כתבה לו כי היא אינה חושבת שהליידי מרי יפה, והוסיפה (בשקר מוחלט) כי היא מתפלאת כיצד מומחה ליופי כמוהו חושק בנערה שחלתה באבעבועות ופניה מכוסות במורסות אדומות.....כך הצילה את ידידתה מלהיות אישתו השביעית של הצאר.

משטר האופריצ'נינה

ב-1564, כחלק ממאבקיו נגד מעמד האצילים, החליט לחלק את רוסיה לשני חלקים.

בחצי מן הממלכה הקים משטר אופריצ'נינה ("מחוץ להיררכיה") שנוהל ע"י כנופיות של בריונים לבושים שחור ורעולי פנים שקיבלו רשות להוציא להורג את האצילים שהתנגדו לשלטונו. ידועים כיום שמותיהם של לפחות 3,000 אצילים שהוצאו להורג ע"י האופריצ'ניקים בשירותו של איוואן, ומשערים כי בסה"כ רצחו האופריצ'ניקים עשרות אלפי אנשים בשטחי שליטתם.

אחד מן האופריצ'ניקים, שכיר חרב גרמני, כתב ביומנו:

"היו כל כך הרבה מעשי הרג המוניים, עד שאיני יכול אפילו 

לזכור את כולם..."

מעשי הטבח והביזה בידי האופריצ'ניקים

בשנת 1571, כאשר הגיע איוואן למסקנה שהאופריצ'ניקים סיימו את תפקידם, אסף אותם אל מוסקבה והרג אותם בזה אחר זה בעינויים קשים תוך שהוא נהנה מזעקותיהם המחרידות. 

חלקם בושלו בסירי ענק בעודם בחיים, חלקם בותרו לחתיכות עד שאיבדו את הכרתם. שמונים אלמנות שבעליהן הוצאו להורג הובלו אל נהר מוסקבה והוטבעו בו באיטיות.

כדי לחנך את דור העתיד, הביא איוואן אל הכיכר האדומה גם את בנו לחזות בעינויים. לאחר ההוצאות להורג, הלכו יחד אל ביתו של האציל העשיר איוואן ויסקובאטי שהוצא להורג ובזזו את כלי הזהב ואבני החן שמצאו בבית. בסופו של דבר עזבו את המקום רק אחרי שהצאר אנס את אלמנתו הבוכייה של ויסקובאטי ובנו יורש העצר אנס את ביתו הצעירה של האציל.

שעשועי שלטון והון...

ב-1568 התפטר לטובת בנו. הוא הוביל את בנו אל כס המלכות, ולאחר מכן הדיח אותו.

ב-1575 החליט איוואן שהוא רוצה להחליש את מוסדות הדת האורתודוקסית. הוא פנה אל מנהיג טטרי מוסלמי – בולאט – הציע לו לכהן כצאר הרוסי במקומו, ואף התפטר כדי לפנות לו את כס המלוכה. במשך שנה שלמה כיהן הטטרי כצאר ואיוואן, שהיה כמובן שליט צללים, מיהר להכריז – בשם השליט הטטרי המוסלמי - על ביטול זכויות היתר של המנזרים הרוסיים. הוא שדד ובזז את המנזרים העשירים, וכשסיים הדיח את השליט הטטרי ושב לכהן כצאר...

הריגת בנו, יורש העצר איוואן

בשנת 1581 היה יורש העצר, הנסיך איוואן (Tsarevich Ivan), בן 27 והתגורר עם אישתו בקרמלין. 

יום אחד נכנס הצאר איוואן לדירתם, ומצא בדירה רק את כלתו, אשת הנסיך. הצאר טען ששמלתה קצרה מדי, ובנו – הנסיך איוואן – שנכנס אל הבית, הגן על אישתו. בזעמו הגדול הרים הצאר איוואן מקל שבקצהו היה מחובר חוד ברזל, והיכה את בנו בראשו.

כעבור חמישה ימים, ב-19 בנובמבר 1581, הלך יורש העצר לעולמו.

מותו של יורש העצר בידי אביו

בנו השני של איוואן האיום – הנסיך פיודור – שהפך פתאום ליורש העצר המיועד, היה אדם ילדותי ומוגבל שכלית שחלומו הגדול היה להפוך למצלצל פעמונים בכנסייה. האסון שנפל על עתידה של רוסיה היה כבד מנשוא.

לאחר מקרה טראגי זה לא חזר עוד הצאר איוואן לעצמו. 
הוא היה שרוי במצב רוח מדוכדך, ובריאותו הלכה והתדרדרה. ב-28 במרץ 1584, ביום קר ובהיר, ישב הצאר למשחק שחמט עם ידידו הטוב בוגדאן בלסקי, כאשר לפתע התמוטט ומת.

לאחריו יעלה לשלטון בנו המוגבל פיודור שיהיה הצאר האחרון משושלת רוריק, ולאחריו – אחי אישתו של פיודור, בוריס גודונוב.

סופו של איוואן האיום - משחק השחמט האחרון