יום שני, 12 בנובמבר 2018

מיטתה של הקיסרית וחיילי העופרת / על יקטרינה השנייה קיסרית רוסיה



שגריר צרפת ברוסיה לפני כ-250 שנה דיווח לממשלתו על שיחה שניהל עם קיסרית רוסיה, יקטרינה השנייה, בארמונה בסנקט פטרבורג:
- הוד מלכותך, באיזה אופן עובר הכתר הרוסי משליט לשליט? האם בירושה, או ע"י בחירה?
          - "הוא עובר ע"י תפיסה", השיבה הקיסרית בלי להניד עפעף.


ההפיכה השקטה והמוצלחת

ב-28 ליוני 1762 דהרה כרכרה אל סנקט פטרבורג. 
בכרכרה ישבו שני קצינים ממשפחת אורלוב, עוזרת, משרת, נער שליחויות ואישה אחת בת 33 לבושת שחורים. אחד מן הקצינים – גרישה אורלוב - היה שומר ראשה האישי, וגם מאהבה, של האישה בת ה-33 – קיסרית רוסיה יקטרינה השנייה (Catherine II), אישתו של הקיסר פיוטר השלישי (Peter III).

הפמליה עשתה את דרכה לבירה כדי להדיח את הקיסר פיוטר השלישי, ולהכריז על יקטרינה כקיסרית, וכך כתבה יקטרינה בזכרונותיה מאותו יום:
"שמנו פעמינו אל גדוד החיילים ע"ש פריוברז'נסקי. תריסר חיילים ומתופף נערכו לצידי והמתופף החל להשמיע את תיפוף האזעקה.
החיילים רצו כדי לנשק את ידי, את רגלי ואת שיפולי שמלתי וקראו לי הגואלת שלהם. שני חיילים הביאו כומר אשר החזיק צלב והחל להשביע את הגדוד אשר נשבע לי אמונים."

איש מן החיילים שזה עתה נשבעו אמונים לקיסרית לא הביע התנגדות. איש מהקצינים שנכחו במקום לא הזכיר שרק לפני מספר שנים נשבעו אמונים לבעלה הקיסר פיוטר השלישי והתחייבו לעמוד לצידו ולהגן עליו. 

זמן קצר אחר כך הובא ממיטתו אל המקום גם פטריארך הכנסייה האורתודוקסית, אשר הקריא בלחץ החיילים  וכלי נשקם את נאום ההכתרה שכתבה יקטרינה בעצמה:
"בזאת אני מכריז את יקטרינה אלכסייבנה צארינה, קיסרית ושליטה יחידה, אוחזת את רסן הקיסרות בידיה כשליטה חוקית ברצון האל על כל שטחי רוסיה רבתי, ואת הוד עליונותו פאבל פטרוביץ' כצארביץ', יורש העצר של אמו השגיבה ירום הודה."

במעשה זה, שלא ארך יותר משעה קלה, עבר חיל המצב של סנקט פטרבורג לצידה של יקטרינה, ולמעשה עבר השלטון ברוסיה לידיה.


יקטרינה השנייה קיסרית רוסיה

מנסיכה גרמניה לקיסרית רוסיה

למעשה, יקטרינה כלל לא הייתה רוסיה אלא גרמנייה. 

שמה האמיתי – סופיה פון אנהלט צרבסט. אביה היה אציל גרמני, שליט של מדינה זעירה בשטח פרוסיה וכיוון שלא יכול היה להתפרנס בשטחי מדינתו הזעירה, השכיר עצמו כגנרל בשירותו של קיסר פרוסיה פרידריך השני.

כאשר רצה פרידריך להתקרב לרוסיה השכנה, הציע לקיסרית רוסיה דאז אליזבטה פטרובנה שהייתה נטולת ילדים, להשיא את בתו בת ה-15 של הגנרל הפרוסי פון אנהלט צרבסט לאחיינה של הקיסרית – פיוטר השלישי - שהיה יורש העצר המיועד של רוסיה. 
לאחר נישואיה המירה סופיה הצעירה את דתה לנצרות האורתודוקסית ושינתה את שמה ליקטרינה אלכסייבנה. 
כך זכתה בת אצילים גרמניה להתחיל לסלול את דרכה אל כס הקיסרות הרוסית.

הקיסרית, חיילי העופרת וכלבי הציד

לאחר שראתה הנסיכה הצעירה את בעלה המיועד פיוטר בפעם הראשונה, כתבה ביומנה:
"הנסיך נראה כאילו חיבב אותי. אינני יכולה לומר אם חיבבתי אותו שכן חונכתי להישמע לפקודות, אך אם להגיד את האמת, חושבני שכתר רוסיה משך אותי יותר מן הנסיך...
הוא היה אז בן 16, קטן קומה וילדותי, לא דיבר איתי אלא על חיילים וצעצועים. הקשבתי בנימוס אך פיהקתי לעיתים קרובות."

לאחר שנישאו גילתה הנסיכה לצערה כי פיוטר משתמש במיטתם כדי לשחק בחיילי העופרת שלו לילה אחר לילה. 
בנוסף, את כלבי הציד שלו החזיק בחדר המיטות המשותף שלהם, כך שלילותיהם הארוכים והמשמימים היו מורכבים ממשחקים בחיילי עופרת ונביחות כלבים.

פעם אחת כשנכנסה הנסיכה לחדר המיטות מצאה את בעלה, בחברת מספר ידידים, שופט לפי חוקי הצבא הרוסי עכברוש שתפס בארמון, דן אותו למוות ותולה אותו ברצינות תהומית...

פיוטר השלישי, הקיסר שסירב להתבגר

בעיית יורשי העצר

כאשר חלפו השנים והנסיכה נשארה בבתוליה, הבינה כי אין כל סיכוי שתלד יורש חוקי לקיסרות הרוסית.

בהסכמתה בשתיקה של הקיסרית המכהנת אליזבטה פטרובנה החלה הנסיכה לחפש מועמד ראוי שממנו תוכל להרות ולהעמיד יורש עצר – המטרה שלשמה הובאה לרוסיה במקור.

עד עצם היום הזה איש אינו יודע בוודאות מי האציל שנבחר (ייתכן שהיה אחד ממאהביה של הנסיכה – סרגיי סלטיקוב), אך דבר אחד ידוע בוודאות - באחד באוקטובר 1754 נולד יורש העצר המיוחל פאבל פטרוביץ'.

עם מות הקיסרית אליזבטה בסוף שנת 1761 הפך פתאום פיוטר הילדותי וחסר יכולת השלטון לקיסר רוסיה הגדולה והיא – הפכה לקיסרית יקטרינה השנייה.

כאשר הרתה בפעם השנייה, היה גלוי וידוע (הפעם גם לקיסר עצמו) כי הילד איננו פרי אהבתו של הקיסר, אלא פרי אהבתה של הקיסרית למאהבה החדש – הקצין המוערך גרגורי אורלוב.

להקדים תרופה למכה

הקיסר זעם וקינא, והיה ברור כי לא יחלפו ימים רבים עד שיכריז כי הוא מדיח את אישתו הבוגדנית מכס הקיסרות. כעת לא נותרה לקיסרית כל ברירה. 

על מנת למנוע מהמלך להדיח אותה, היא החליטה לצאת למסע אל סנקט פטרבורג בכדי להדיח את בעלה ולתפוס את כס השלטון לידיה. בצהרי יום ההפיכה שלטה כבר יקטרינה בבירת האימפריה ובחיל המצב. כאשר קיבל פיוטר בהפתעה גמורה בארמונו את הבשורה שהודח ע"י אישתו, הוכה בהלם ובתדהמה.

באור הלילה החלש של פטרבורג הפליג פיוטר ההמום בסירה קטנה אל מבצרו הראשי בבסיס קרונשטט שבו קיווה למצוא נאמנים.
השומר שעל החומה קרא לעבר הסירה שאם תתקרב ייאלץ לפתוח באש. פיוטר פתח את מעילו כדי שהשומר ייראה את הסרט הכחול של מסדר אנדריי הקדוש וצעק לעבר השומר – האם אתה לא מזהה אותי? אני הקיסר שלך, פיוטר השלישי.
השומר ענה:
אין לנו עוד קיסר, יש לנו קיסרית. תחי יקטרינה השנייה!

זה סופו של (כל) קיסר

כעבור כמה שעות נאסר פיוטר ע"י גדוד בפיקודו של אלכסיי אורלוב, אחיו של גרגורי מאהב המלכה ומי שנחשב במשך שנים רבות כ-"מוח" מאחורי ההפיכה המוצלחת. 


גרגורי ואלכסיי אורלוב - אחים, מאהבים, שומרי ראש ומחסלים

פיוטר הוגלה לבית הנופש שלו בכפר רופשה הסמוך לסנקט פטרבורג, אך לאחר מספר ימים חוסל בקטטה מבוימת, כנראה ע"י אלכסיי אורלוב בעצמו.

הקיסרית שלא רצתה ששמה הטוב יוכתם בפרשה משונה כזו, שיחדה את הרופאים המלכותיים כדי שיגידו שהקיסר נפטר משבץ ועקבות החניקה שעל צווארו הוסתרו מעין הציבור באמצעות עניבה עבה במיוחד.
כעת, הפכה יקטרינה לשליטה יחידה של האימפריה הרוסית.

במשך כל שנות שלטונה – 34 שנים – היא תופיע כשליטה נאורה, הומניסטית ומתקדמת אשר תמכה ברפורמות רבות על מנת להביא למודרניזציה של רוסיה. היא הנהיגה את השימוש בשטרות כסף, פתחה מוסדות לימודים לנשים, תמכה במוסדות אמנות ותרבות.

בבוקר יום רביעי, ה־16 בנובמבר 1796, נמצאה יקטרינה שוכבת על רצפת חדרה כשהיא סובלת מהתקף שבץ חמור. למחרת נפטרה, והיא בת 67 בלבד.

יום רביעי, 7 בנובמבר 2018

החלון הרוסי אל המערב / על קיסר רוסיה פיוטר הגדול




הוא נולד במאה ה-17 ונפטר במאה ה-18. חלומו הגדול אשר למענו לחם כל ימי שלטונו היה להפוך את רוסיה למדינה אירופאית מודרנית.

כשהיה ילד בעיר הבירה מוסקבה שבה נולד, אזרחים אירופאים זרים חויבו עדיין לגור בשכונה נפרדת – שכונת הזרים. הוא נהנה כל כך בחברתם עד שרצה כל הזמן לשהות בשכונה זו. 

האזרחים הזרים שאיתם נפגש – מדענים, סופרים ודיפלומטים - לימדו אותו על טכנולוגיה מודרנית, שפות זרות, תרבות וכלכלה מודרנית. שלטונות רוסיה ראו בעין חשדנית את השכלתו הרחבה וחיבתו לזרים, אך לא יכלו לעשות דבר כדי למנוע זאת ממנו...

ראשית שלטונו ברוסיה

 התינוק פטר (Peter the Great) נולד ב-1672 במוסקבה לאביו, הצאר אלכסיי הראשון, מאישתו השנייה – נטליה נרישקינה.

כשהיה בן ארבע בלבד מת אביו, ואת השלטון ירש אחיו למחצה של פיוטר – בנו בכורו של הצאר אלכסיי מאישתו הראשונה – פיודור.

כאשר הלך הקיסר פיודור לעולמו שש שנים לאחר מכן בלי להשאיר יורש, התעורר ויכוח מי יתפוס את השלטון אחריו.
על פי החלטת מועצת האצילים הבויארים (ה"דומה") ניתן השלטון במשותף לפיוטר בן העשר ולאחיו למחצה איוואן (איוואן החמישי) אשר סבל מפיגור קל, כאשר הנסיכה סופיה – אחותו למחצה של פיוטר ואחותו הגדולה של איוואן – תשמש להם כעוצרת עד שיגדלו ויוכלו לשלוט ברוסיה בעצמם.

בשנת 1689 פרץ מרד בגדודי הסטרלצים ("הרובאים").
פיוטר רצה להיפטר מאחותו למחצה סופיה, וניצל את ההזדמנות - הוא האשים את אחותו בעידוד המרד ובאותה שנה דן אותה לגלות במנזר נובודוויצ'י בסיוע חיילים וקצינים אשר עמדו לצידו.

הקיסר פיוטר הגדול

המשלחת הגדולה לאירופה

בשנת 1697 שלח פיוטר משלחת מרובת משתתפים לסיור ברחבי אירופה במטרה לבקש ממדינות אירופה סיוע במלחמתו נגד הסולטן העות'מאני.
בכדי שיוכל לראות את אירופה ולהתרשם ממנה בעצמו וללא מתווכים, החליט פיוטר לעשות מה שלא עשה אף קיסר לפניו והצטרף למשלחת בזהות בדויה, בסתר, בלבוש פשוט.

במהלך מסע המשלחת שארך כשנתיים ניסה לתהות על קנקנו של העולם המערבי המודרני - בכל מקום שאליו הגיע רצה להבין את דפוס ההתנהגות המקומי, עד כדי כך שלמשך תקופת מה אפילו עבד כמתקן אניות בנמל הולנדי.

במדינות אירופה למד על הדפוס התעשייתי שלא היה נפוץ עדיין ברוסיה, למד טכניקה ימית, נגרות וספנות, יסודות רפואה מודרנית ועוד.

בשנת 1698 שוב פרץ מרד בגדודי הסטרלצים ("הרובאים").
הפעם אילץ פיוטר את אחותו להפוך סופית לנזירה, ולאחר מכן לא גילה רחמים כלפי המורדים והשתתף באופן אישי בהוצאתם להורג של למעלה מ-1,000 חיילים שהשתתפו במרד.

סופיה אלכסייבנה - אחותו למחצה של הצאר

רפורמות מרחיקות לכת ברוסיה 

לאחר ששב אל רוסיה מן המסע האירופי שלו, חייב פיוטר את המתכננים הרוסיים להשתמש במכשירי מדידה והנדסה שהביא עמו מצרפת ושוויץ.

במקביל החל לשנות את ארגון המדינה וסדרי השלטון - במקום מועצת האצילים הבויארים ייסד את הסנאט הרוסי – על פי הדגם האירופאי. האצילים הבויארים ניסו להתנגד, אך פיוטר לחם בהם בעקשנות.

לאחר מכן הורה לכל אנשי חצרו והאצולה הרוסית הבויארית לשנות את אופן לבושן לבגדים אירופאים מודרניים ואף לגלח את זקניהם המגודלים כדי שידמו יותר לאצילים האירופאים שפגש. אציל שרצה לשמור על זקנו, אולץ לשלם קנס בסכום עתק של כ-100 רובל.

פיוטר הבין את כוחו של הדפוס ועודד הקמה של בתי דפוס מודרניים ברוסיה, יבוא ספרים וכן גם עודד שימוש בשפות זרות – בעיקר צרפתית וגרמנית – ע"י האצילים והשליטים הרוסיים.

היציאה הרוסית אל הים הבלטי והים השחור

החלטתו המשמעותית ביותר של פיוטר הייתה לפתח צי ימי על מנת שיוכל לצאת אל הים הבלטי שנשלט אז ע"י שוודיה ואל הים השחור שנשלט ע"י האימפריה העות'מאנית.

כיוון שלא הייתה בידי כוחותיו אפשרות להבקיע דרך אל האוקיינוס, החליט שעל רוסיה לכבוש את חוף הים. הוא החליט לפתוח "חלון אל המערב" וסימן את מיקומה של עיר הבירה החדשה - סנקט פטרבורג – החלון הרוסי אל המערב, שאותה הורה לבנות בסגנון מערבי במקום מוסקבה שלדעתו הייתה בנויה בסגנון מזרחי ואסיאתי מדי.

בנוסף, החליט לפתוח חלון גם אל אסיה והמזרח הרחוק ע"י בניית נמל מבוצר בעיר ניאזוב שלחוף הים השחור. כך הצליח בבת אחת לפתוח את דרכי המסחר הן עם אירופה והן עם המזרח ואפילו המזרח הרחוק.

בני משפחתו של פיוטר הגדול

באופן מפתיע ביחס להשכלתו ולדעותיו המתקדמות של פיוטר, אישתו הראשונה – הצארית יבדוקיה לופוחינה - הייתה אנלפביתית.

בנם – יורש העצר אלכסיי פטרוביץ'- היה שמרן אשר תמך באצילים והתנגד לרפורמות הרבות שהתעקש פיוטר הגדול להנהיג ברוסיה. פיוטר חש שבנו פועל נגדו והתחיל לרדוף אותו.
בסופו של דבר אסר את בנו במבצר פטרופבלובסקיה ודן אותו למוות, אך הנסיך מת עוד לפני ביצוע גזר הדין ממכות שהפליאו בו שומריו בבית הסוהר. 
לאחר מעשה התייסר פיוטר על קשריו הגרועים עם בנו ועל הריגתו בבית המאסר.

הצארביץ' אלכסיי פטרוביץ' - נרצח לפני שהפך לקיסר

 

כך מסיים מנהיג אמיתי

אקורד הסיום של חייו הולם מאוד את האופן שבו חי.
בשנת 1725 ישב פיוטר הגדול על שפת אגם בחברת יועציו וקציניו כאשר ראה מספר מלחים אשר ספינתם עומדת לטבוע במים. הוא קפץ למים עם מלוויו והציל את חיי המלחים, אך לאחר מספר ימים חלה ובסופו של דבר נפטר ממחלתו זו.
לאחר מותו תפסה את השלטון אישתו השנייה, הקיסרית יקטרינה הראשונה, אשר שלטה אחריו במשך שנתיים.

יום חמישי, 11 באוקטובר 2018

המלכה שהייתה לקוקטייל / על מרי הראשונה מלכת אנגליה



בשישי ליולי 1553, בארמוץ גריניץ' המרהיב של המלכים לבית טיודור, שכב על ערש דווי נער בן 15 – אדוארד השישי (Edward VI), בנו היחיד של הנרי השמיני, יורש העצר שלו חיכה הנרי השמיני שנים רבות כל כך, ואשר למענו התגרש מאישתו הראשונה, הרג את אישתו השנייה ונשא אישה שלישית.

אדוארד היה ילד מוכשר אשר מראהו החיצוני הושחת ע"י מחלה קשה עד ששכב כמעט ללא יכולת לזוז או לנשום. 

היה זה רגע מכריע לא רק עבור יורש העצר המסכן, אלא עבור אנגליה כולה שכן במותו – לראשונה בתולדות אנגליה – כל הטוענות לכתר היו...נשים, עובדה שהחרידה את כל הגברים בעלי התפקידים בחצר המלכותית.


המלך אדוארד השמיני, נער יפה אך חולני

המרדף המלכותי אחר יורש לכתר 

אביו של אדוארד, הנרי השמיני (Henry VIII), עשה מאמצים יוצאי דופן להבטיח שיהיה לו יורש עצר. 

הוא נשא את קת'רין מאראגון (Catherine of Aragon) אשר ילדה לו את בתו הראשונה – מרי (Mary I). לאחר מכן נשא את אן בוליין (Anne Boleyn) שילדה לו את בתו השנייה – אליזבת (Elizabeth I), והייתה זו רק האישה השלישית, ג'יין סימור (Jane Seymour) המסכנה, שהצליחה אמנם להביא לעולם בן שיבטיח את המשך השושלת, אך מתה שבועיים לאחר הלידה.

עד כדי כך הרחיק הנרי השמיני לכת כדי להרחיק את בנותיו מלטעון לזכותן לכתר, שהכריז לאחר שנפטר מאמותיהן כי הן כלל לא בנותיו, אלא ממזרות שאין להן שייכות אמיתית למלוכה...

משנפטר הנרי השמיני בשנת 1547, עבר הכתר אל בנו החולה בן התשע - אדוארד השישי (Edward VI) - שהפך פתאום למלך. 

על אף כשרונותיו ותבונתו הרבה של אדוארד השישי, לאחר יום ההולדת ה-15 שלו, היה ברור כבר לכולם כי לא יאריך ימים ועתיד השושלת נראה פתאום לוט בערפל. בנוסף לשתי אחיותיו החורגות, מרי ואליזבת, היו לאדוארד עוד שבע בנות דודות, כולן נשים, ואפילו לא יורש עצר אפשרי אחד ממין זכר...


המלך הנרי השמיני עם בנו אדוארד השישי ואישתו השלישית ג'יין סימור
ניצבות מרחוק באופן סמלי מכס המלוכה משמאל ומימים - מרי ואליזבת


סדרי הירושה מול פני המציאות

מרי ואליזבת ידעו שלפי תנאי הצוואה של הנרי השמיני, הכתר צריך לעבור קודם לבתו הבכורה מרי, ורק לאחר מכן אל הצעירה, אליזבת. אך בעידן מלחמות הדת בין הקתולים והפרוטסטנטים – המצב האמיתי היה מורכב יותר.

המלך אדוארד הגוסס היה פרוטסטנט נלהב ועשה כל שביכולתו כדי להפיץ את בשורת הרפורמציה (ההתחדשות) הפרוטסטנטית ברחבי אנגליה. הוא אסר את המשך אמירת המיסה בכנסיות בשפה הלטינית, החליף אותה בתפילות בשפה האנגלית וראה בדת הקתולית דת חשוכה שזמנה עבר.

אחותו מרי – לעומתו – הייתה קתולית אדוקה והיא חששה שאמונתה הדתית הישנה תמנע ממנה לזכות בכתר במדינה שזה לא מכבר התנתקה מן הכנסייה הקתולית והקימה לעצמה כנסייה עצמאית, הכנסייה האנגליקנית.

אדוארד היה נחוש למנוע את חזרתה של אנגליה אל הדת הקתולית. בהנחיות לירושה לפני מותו הורה כי רק מי שנחשב ליורש חוקי, והוא בן הדת הפרוטסטנטית, יוכל לרשת את הכתר האנגלי. 

בכך רצה למנוע משתי אחיותיו החורגות – שהוכרזו ממזרות ע"י אביו – לטעון לכל זכות אפשרית לכתר, ולאפשר למתמודדות חדשות לרשת את הכתר – בנות דודתו הפרוטסטנטיות מצד אביו - ג'יין, קת'רין ומרי. מבין שלושתן, ג'יין הייתה האדוקה ביותר בדת הפרוטסטנטית ולכן ראה בה את המתאימה ביותר.

בשנת 1553 ידע אדוארד שהוא עומד למות, ולכן הסכים לכתוב בצוואתו באופן מפורש כי על הכתר לעבור "אל ליידי ג'יין ואל יורשיה הזכרים". 

בכך הפך את ג'יין גריי ליורשת החוקית של הכתר בעוד היורשת החוקית, מרי, לא ידעה כלל על שינוי הצוואה של אחיה אדוארד, וחשבה שהיא עדיין הזכאית לרשת את הכתר...

מועצת האצילים של ת'מברלנד

בשנות מחלתו של המלך אדוארד הצעיר, שלטה באנגליה מועצת אצילים. 

העומד בראשה, לורד נורת'מברלנד, ראה בג'יין גריי בת ה-15 יורשת מושלמת הואיל והייתה פרוטסטנטית, ובנוסף...כי זה עתה נישאה לבנו. אם היא תירש את הכתר, חשב, יהפוך הוא עצמו לאיש החזק בממלכה.

ביוני 1553 שלח הלורד אניות מלחמה לסייר בנהר התמזה כדי לוודא שהכתר יעבור לג'יין גריי כמתוכנן.

בינתיים, לא נאמר לאחיותיו של המלך מרי ואליזבת דבר על מותו הקרב של אחיהן. בזה אחר זה נקראו יועציו ושריו לחדר המיטות של המלך בכדי לחתום על הורשת הכתר לג'יין גריי, והעניין נשמר בסודיות מוחלטת.

ב-6 ביולי נפטר אדוארד. הדוכס ת'מברלנד שמר את דבר מותו של המלך בסוד.

ג'יין גריי הנבוכה והמבולבלת הובאה לארמון ובלי שידעה מדוע, הוכתרה למלכה. כאשר הבינה מה קורה סביבה, אמרה בתמימות ילדותית:
"אין לי זכות לכתר, ואיני מרוצה מכך כלל. ליידי מרי היא היורשת החוקית".

לורד ת'מברלנד מתחנן לג'יין גריי כי תסכים לקבל את כתר המלוכה


ב-10 ביולי הופיעו כרוזים בכל רחבי לונדון על מותו של המלך, ועל הכתרתה של המלכה החדשה ג'יין. 
חלק מאזרחי לונדון כלל לא ידעו מי היא ג'יין, והיה צורך להסביר לציבור מהיכן צצה פתאום המלכה הצעירה. הקיסר הגרמני קארל החמישי אף ביקש שישלחו לו אילן יוחסין כדי להבין מי הנערה שהפכה לפתע למלכה.

מהר מאוד הבינה ג'יין שהמטרה המרכזית של חותנה ת'מברלנד בכל הקנוניה המלכותית שרקם סביבה, הייתה להפוך את בנו, גילדפורד, למלך.

אמנם היא הייתה נשואה לו, אבל הזכויות לכתר היו שלה ובשום אופן לא הייתה מוכנה לאפשר לגילפורד בעלה לטעון לפתע כי הכתר שייך לו. הנושא עורר מריבות עזות בינה ובין בעלה ואביו ת'מברלנד שציפה לכלה צעירה וניתנת לתמרון, אך התבדה.

ובינתיים בביתה של הנסיכה מרי

בינתיים, התכוננה מרי – בתו הבכורה של הנרי השמיני והיורשת החוקית – לקרב כנגד ת'מברלנד על זכותה שלה לכתר.
כאשר הבינה שהיא עומדת להיעצר ע"י ת'מברלנד, נמלטה לטירת פראמלינגהאם האימתנית והמבוצרת. כעת הייתה בטוחה אולי, אך רחוקה מלונדון וסיכוייה להשתלט מחדש על הכתר נראו קלושים.

מרי הייתה נחושה להיות מלכה, ואיש לא העריך עד כמה תרחיק לכת בשביל לבצע זאת. 
היא פנתה באופן ישיר אל אצילי הממלכה לבוא ולהגן על מלכתם היחידה בזכות, והם נענו באלפים לקריאתה והתכנסו בצמוד אליה, בטירת פראמלינגהאם. למעלה מ-10,000 חיילים התקבצו סביבה, והמספר הלך ועלה ככל שעברו הימים.

ב-18 ליולי נודע למרי שכוחותיו של ת'מברלנד נעצרו בדרך אליה, הוא עצמו לקה בהלם כששמע כמה חיילים נאספו סביבה והלורדים ששירתו יחד איתו במועצה התמוטטו תוך שהם מאשימים אלו את אלו בבגידה בה.

יום לאחר מכן, ב-19 ליולי, הוכרזה מרי טיודור למלכת אנגליה מרי הראשונה. 
רחובות לונדון התמלאו כעת באזרחים מריעים וצוהלים, בעוד המלכה המודחת ג'יין גריי נצורה במצודת לונדון כאשר היא מוותרת על הכתר ברצון לטובת היורשת החוקית, המלכה מרי. 

הלורד ת'מברלנד הוצא להורג, אך מרי סירבה להורות על הוצאתה להורג של המלכה המודחת ג'יין הצעירה, כיוון שהבינה שהיא הולכה שולל ונעשה בה שימוש ציני.


הניצחון מתוק - מרי הראשונה טיודור מלכת אנגליה


טקטיקה נשית מנצחת במועצת האצילים

שלושה ימים לפני הכתרתה למלכה, הופיעה מרי לפני מועצת האצילים, כרעה לפניהם ברך ודיברה באריכות על חובתה העמוקה כלפיהם וכלפי אנגליה. היא עשתה שימוש בכל יכולות העדינות והרוך הנשיות שלה והותירה אותם המומים, על סף דמעות.

מעולם לא הופיע מלך ממין זכר לפני המועצה בכנות ובמסירות כזו, והם נשבעו לה אמונים מיד. 
כך הצליחה לאחד סביבה מועצה מפולגת ומסוכסכת. בתמיכת אותה מועצה, היא הפכה ב-30 לספטמבר 1553 לאישה הראשונה באנגליה שהוכתרה באופן רשמי למלכה בזכות עצמה.

בהכתרתה  לבשה גלימת ארגמן כמו המלכים שלפניה, קיבלה לידה את הכדור, השרביט, הטבעת, הדורבנות והחרב שסימלו את העוצמה המלכותית, ונמשחה בשמן קדוש לפני שכתר אנגליה הונח על ראשה, כמו כל המלכים שלפניה.