בבוקרו של ה-13 ביוני 1917, בשיאה של מלחמת העולם הראשונה, המריאו מגרמניה בדרכם ללונדון ארבעה עשר מפציצים מטייסת "מפציצי גותה" הגרמנית. באותה שעה ממש, ילדי בית הספר Upper North Street שבלונדון ישובים היו בכיתתם, באמצע שיעור חשבון.
תוצאות ההפצצה הגרמנית היו איומות - 18 ילדים נהרגו בבית הספר וברחבי לונדון כולה קיפחו את חייהם 162 איש. הציבור האנגלי רתח מזעם, העיתונות שפכה את חמתה כנגד המשטר הגרמני. ברחבי אנגליה פרצו הפגנות אנטי גרמניות שכמותן לא נראו מעולם. הייתה זו הפעם הראשונה בה נהרגו ילדים בהפצצה גרמנית מכוונת.
אך מבחינת משפחת המלוכה האנגלית זו הייתה רק חלקה הראשון של הבעיה. חלקה השני, והלא פחות סבוך, הייתה שטייסת המפציצים הגרמנית - מפציצי גותה - נשאה את אותו השם בדיוק כמו משפחת המלוכה הבריטית: שושלת סקסה-קובורג-גותה. באותו בוקר ארור, התעוררה תשומת הלב של בית המלוכה הבריטי לעובדה ששם המשפחה הגרמני שנשא הוא המיתוג הגרוע ביותר שהיו יכולים לחלום עליו בתקופה של מלחמה איומה כל כך.
שורשי משפחת המלוכה האנגלית
למעשה, משפחת המלוכה האנגלית הייתה גרמנית לחלוטין. המלכה ויקטוריה - מייסדת השושלת - הייתה גרמניה לחלוטין ודיברה גרמנית טוב בדיוק כפי שדיברה אנגלית. בעלה, אלברט מקובורג היה הנסיך הגרמני מסקסה-קובורג-גותה (Albert of Saxe-Coburg and Gotha).
בנם של המלכה ויקטוריה והנסיך אלברט - המלך האנגלי אדוארד השביעי - היה לכן ממוצא גרמני לחלוטין וכיוון שנשא לאישה את הנסיכה הדנית אלכסנדרה (Alexandra of Denmark), היה בנם - מלך אנגליה המכהן ג'ורג' החמישי - חצי גרמני וחצי דני. אישתו, הנסיכה מרי מטק (Mary of Teck), הייתה גם היא גרמניה...
התוצאה של הקשרים המסועפים הללו הייתה שבדמה של שושלת המלוכה האנגלית לא זרמה למעשה טיפת דם אנגלית אחת.
בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, נישאו שמונה מתשעת ילדיה של המלכה ויקטוריה למשפחות מלוכה אירופאיות אחרות ויצרו בינם לבין עצמם רשת מסועפת של קשרים משפחתיים שנרקמו בין חצרות מלכים וקיסרים לבין עצמם בלבד. בשנת 1917 נכדיה וניניה של המלכה ויקטוריה ישבו על רוב כיסאות המלוכה האירופאים:
- ביתם ויקטוריה נישאה לפרידריך השלישי, קיסר גרמניה. בנם היה וילהלם השני, קיסר גרמניה האחרון.
- בנם אלברט ירש את אמו כמלך אדוארד השביעי. נישא לאלכסנדרה, נסיכת דנמרק.
- בתם אליס נישאה ללודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסן ואחת מבנותיה (נכדתה של המלכה ויקטוריה), אלכסנדרה, נישאה לצאר ניקולאי השני.
- בנם אלפרד נישא למריה אלכסנדרובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, בתו של הצאר אלכסנדר השני.
- ביתם הלנה נישאה לכריסטיאן, נסיך שלזוויג-הולשטיין, נינו של כריסטיאן השביעי, מלך דנמרק.
- ביתם לואיז נישאה לג'ון קמפבל, דוכס ארגייל התשיעי, המושל הכללי של קנדה.
- בנם ארתור נישא ללואיזה מרגרטה, נסיכת פרוסיה, נינתו של פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה.
- בנם לאופולד נישא להלנה, נסיכת ולדק ופירמונט.
- ביתם ביאטריס נישאה להנרי, נסיך בטנברג, נכדו של לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן.
הקשרים המשפחתיים המסועפים הללו יצרו מצב שבו ג'ורג' החמישי מלך אנגליה (George V) היה בן דוד של הצאר הרוסי ניקולאי השני, ושניהם היו בני דודים של הקייזר הגרמני וילהלם - כולם היו נכדיה של המלכה ויקטוריה. כאשר פרצה מלחמת העולם, נחשבה קירבת המשפחה בין שושלות המלוכה של מדינות אירופה לגורם שעשוי לסייע בסיום מלחמת העולם הראשונה תוך מספר חודשים, דבר שכידוע לא קרה.
 |
| המלכה ויקטוריה ונכדיה - כל שליטי אירופה בתמונה נדירה אחת |
שנאת האנגלים לעם הגרמני והפקרת בן הדוד הצאר ניקולאי
לאחר שרשרת ההפצצות על לונדון, ולאור האבידות העצומות שספג העם האנגלי במלחמה, החלו לפרוץ מהומות אנטי-גרמניות ברחבי אנגליה. הפגנות שינאה נגד גרמניה התקיימו בכל הערים הגדולות, אזרחים גרמניים הותקפו וכל דבר שנשא ניחוח גרמני היה שנוא ומשוקץ. מצב הרוח הלך ונהיה קודר ככל שחלף הזמן, ובפרט אחרי המפלה האנגלית בקרב על הסום שבו ספגו הבריטים 60,000 נפגעים ביום הראשון בלבד (!) ובסה"כ כ-420,000 נפגעים בקרב זה בלבד.
במקביל, במרץ 1917, פרצה מהפיכה אנטי-צארית באימפריה הרוסית והצאר ניקולאי השני הופל. הייתה זו המהלומה הראשונה לעולם קיסרי שהגיע לקיצו ומכה כואבת במיוחד למלך אנגליה ג'ורג' החמישי - כיוון שמעבר להיותם בני דודים, הם היו חברים טובים וקרובים מאוד עוד מילדותם.
אך מפלת הצאר ניקולאי הציבה בעיה אישית קשה בפני ג'ורג' החמישי - האם לעמוד מאחורי בן דודו הצאר ניקולאי ולהציע לו מקלט מדיני באנגליה תוך שהוא מסתכן בזעמם של אזרחי אנגליה, או לדאוג להישרדות משפחתו הפרטית והישארותה על כס השלטון המלכותי באנגליה תוך שהוא מפקיר את בן דודו ניקולאי לזעמם של המהפכנים ברוסיה?
הלורד סטמפורדהאם, מזכירו הפרטי של המלך שהיה גם יועצו הפרטי הוותיק, יעץ למלך שעליו להימנע מלהכניס את משפחת הצאר אל תוך אנגליה שכן אזרחי אנגליה לא יהיו מוכנים לקבל זאת. יתירה מכך, הוא העיר את תשומת לב המלך לשיחות שנשמעו בפאבים ברחבי אנגליה שלפיהם משפחת המלוכה האנגלית עצמה איננה רצויה יותר ואף אינה שייכת לאנגליה יותר. קריאות החלו להישמע בפאבים לשלוח את משפחת המלוכה בחזרה לארץ מוצאה - גרמניה...
במכתב שנשלח באפריל 1917 מהלורד סטמפורדהאם אל הלורד ארתור בלפור שהיה שר החוץ אז, כתב כך:
"כל יום המלך נעשה מודאג יותר בנוגע לבקשתם של הצאר והצארית לבוא לאנגליה. המלך מקבל כל יום מכתבים שמתארים עד כמה הנושא נידון בהרחבה בציבור.....
הגעתם של הצאר והצארית לשעבר תיתקל בהתנגדות רבה מצד הציבור...ההתנגדות כל כך עזה עד שאנחנו חייבים לקבל את הרשות לסגת מההסכמה שניתנה בעבר להצעה של הממשלה הרוסית".
בצער ובלית ברירה נאלץ המלך לקבל את החלטת ממשלת אנגליה וסירב לקבל לשטח אנגליה את הצאר ומשפחתו. שישה חודשים לאחר מכן הצאר ומשפחתו הועברו לטירה ביקטרינבורג שבהרי אורל וזמן קצר לאחר הגעתם הורדו למרתף ונטבחו בדם קר.
למעשה - החלטתו של המלך ג'ורג' שלא לספק להם מקלט באנגליה דנה את הצאר ובני משפחת רומנוב למוות, וזאת במטרה ברורה לאפשר את הישרדות משפחתו שלו על כס המלוכה באנגליה. רק אחותו של הצאר, קסניה, הורשתה להיכנס לאנגליה וצאצאיה חיים במדינה עד היום.
 |
| ג'ורג' החמישי וניקולאי השני - מי הוא מי? |
תחילתה של שושלת וינדזור
"לגרום להמוני העם באנגליה להתייחס לכתר לא רק כבעל חשיבות סמלית, אלא ככוח חי המביא תועלת ומשפיע על האינטרסים והרווחה החברתית של כל המעמדות".
המלך המכהן - ג'ורג' החמישי - היה באופיו איש זהיר מאוד ושמרן, נמנע מלבוא במגע עם הציבור הרחב. את רוב זמנו היה מעביר בציד פסיונים או בעיסוק אובססיבי באוסף הבולים שלו. אנשי החצר שלו תיארו אותו במילים:
"אדם משעמם עד כדי מוות, טרחן וחסר דמיון."
יועציו הקרובים של המלך ידעו שאין סיכוי שהעם האנגלי ירגיש תחושת מחוייבות או גאווה בדמות מרוחקת ומשעממת כזו.
צעד ראשון לקראת שינוי יחסו של הציבור האנגלי אל המלך ובני משפחתו היה להתחבר לציבור, לצאת ולהיפגש עם העם כדי לתת לציבור האנגלי את התחושה שבית המלוכה שייך אליו והוא נושא לגאווה לאומית. המלך ג'ורג' והמלכה מרי היו הראשונים בתולדות בית המלוכה האנגלי שעשו זאת. לסיוריהם בערים ולמפגשים עם הציבור נהגו לקחת עימם גם את בנם הבכור - דיוויד, נסיך וויילס.
הנסיך דיוויד, לעתיד המלך אדוארד השמיני, שירת באותו זמן כקצין בכוחות הצבא. הוא היה צעיר יפה, בעל כריזמה אדירה. הציבור אהב אותו עד כדי טירוף.
בנם השני - ברטי (שהוא אביה של המלכה אליזבת המכהנת כיום), היה בעל ברכיים עקומות, סבל מגמגום קשה ומכיב קיבה שלא אובחן כראוי. אביו לא היה סבלני אליו, הוא נדחק לאחורי הבמה הציבורית וסבל מילדות קשה בצל אחיו הגדול.
 |
| המלך ג'ורג' החמישי, המלכה מרי מטק וילדיהם |
ועדיין, בעיה ציבורית אחת נותרה בעינה. ככל שהלכה והתמשכה המלחמה חלקים גדולים יותר בציבור האנגלי שאלו את עצמם מדוע הם נלחמים למען מלך ומלכה ששם המשפחה שלהם הוא סקסה-קובורג-גותה, ובכלל - כיצד משפחה גרמנית יכולה למלוך על אנגליה כאשר מיליוני אנגלים סובלים במלחמה מול גרמניה.
בנקודה זו שוב נחלץ סטמפורדהאם לעזרה והציע למלך רעיון מקורי ונועז - להחליף את שם המשפחה שלהם לשם בעל צליל אנגלי. המלך שקל את הרעיון בחיוב ובאהדה. מספר שמות הקשורים להיסטוריה האנגלית והסקוטית הונחו על שולחן הדיונים ונפסלו בזה אחר זה ע"י המלך - טיודור, סטיוטארט, פיצרוי, גוולף. בשלב זה סטמפורדהאם היה כבר אובד עצות.
ב-13 ביוני 1917 שוב פשטו מפציצי גותה הגרמניים על לונדון והנחיתו עליה הפצצה מחרידה. זו הייתה כבר מכה אחת יותר מדי בדעת הקהל ובאהדה למלך. המלך היה חייב להחליף את שם המשפחה, ובדחיפות.
רעיון נוסף לשם משפחה אפשרי עלה במוחו של סטמפורדהאם והוא כתב איגרת למלך:
"אני מקווה שעכשיו מצאנו שם שיימצא חן בעיניך, והוא שהמלכה ויקטוריה תיחשב כמי שייסדה את 'בית וינדזור' על שם הטירה הנושאת שם זה."
זה היה הצעד הסופי והמוחלט של ניתוק משפחת המלוכה האנגלית מההקשר הגרמני שלה בעיני הציבור האנגלי, ומקשרי המשפחה הגרמניים והרוסיים המסועפים שלה. הייתה זו תחילתה של שושלת חדשה שלא הייתה קיימת עד אותו זמן - בית וינדזור הבריטי.
עד סוף המלחמה בריטניה איבדה כמיליון בני אדם, אבל בלונדון עשרות אלפים הריעו למלך ולמלכה, והם התקבלו בהערצה ובאהבה בכל מקום שבו הופיעו. אופיו השקט, המופנם והצנוע של המלך התגלה בזמן הזה כיתרון וכתכונה נדירה אצל שושלות מלוכה שהציבור חיפש והיה זקוק לה בתקופה קשה זו.
כך נולדה שושלת מלכותית חדשה - שושלת בית וינדזור.
 |
| By Diliff - Own work, CC BY 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=3811084 |
