סיפורו המדהים של המרשל הצרפתי שהפך למלך / על קרל ה-14 יוהאן, מלך שוודיה

ב-26 בינואר 1763 נולד בכפר הקטן פו (Pau) שבדרום צרפת התינוק ז'אן ברנדוט (Jean Bernadotte).

אבי סבו היה פועל במפעל אריגה, סבו היה חייט, אביו רצה מאוד להיות עו"ד אך כיוון שלא למד מעולם משפטים היה מצבה הכלכלי של המשפחה כולה ירוד למדי. אביו המסור מצא לו עבודה כפקיד זוטר, אך הוא השתעמם, ברח ובגיל 17 התנדב ליחידת הנחתים המלכותית של צבא צרפת.

עוד טרם התחילה המהפכה הצרפתית בשנת 1979 כבר התגלה כמהפכן נלהב. בשנת 1792 לאחר 12 שנות שירות צבאי קודם לדרגת סג"מ. שנה לאחר מכן קודם ברוב קולות לדרגת סרן, ובפברואר 1794 קודם שוב, הפעם פה אחד, לדרגת תת אלוף (בריגדיר).

בשנה זו נמצאה צרפת בשיאה של מלחמה בשלוש חזיתות - נגד אוסטריה, פרוסיה ואנגליה. הקצין ז'אן הצטיין כמפקד שדה נבון ואמיץ העומד בראש חייליו. הוא הפגין תיעוב וזלזול בחיילי האויב שעליהם אמר - "הם כנופיה של עבדים אשר בראשם עומדים גנבים חובשי כתר".

בשלב זה של חייו היה ברנדוט מפקד רפובליקני ואנטי מלוכני קנאי ועל נייר המכתבים האישי שלו היה כתוב – "חירות, שוויון, אחווה, חופש או מוות". השמועה עד ימינו אלה (שהוכחשה ע"י רופאיו) אומרת שעל זרועו הייתה מקועקעת הכתובת "מוות למלכים".

ביוני 1794 עמד בראש כוחות צרפת בקרב פלר בחזית הצפון בבלגיה, הוביל את כוחותיו לאחד הניצחונות הגדולים של צבא המהפכה ולאחר מכן קודם לדרגת מפקד דיוויזיה. 

שנה לאחר מכן, ב-1795, גילה תבונה נועזת שהקדימה את זמנו כאשר החליט שצבא צרפת זקוק לחיל אוויר, הזמין כדורים פורחים והשתמש בהם כנקודת תצפית ניידת כדי לזהות את מיקומו של האויב ואת תנועותיו. ביחסו אל החיילים, התנהג כגנרל דמוקרט – הוא נהג לאכול תמיד בחדר האוכל יחד עם חייליו ובכיסו היה מחזיק תמיד כף עץ פשוטה שאיתה היה אוכל.

ז'אן ברנדוט

​​

פגישת הגנרלים ברנדוט - נפוליאון

יום אחד, קיבל לפתע ברנדוט פקודה לחצות את הרי האלפים ולצעוד עם 20,000 חייליו ברגל מרחק של מאות קילומטרים אל צידה הדרומי של צרפת – אל החזית האיטלקית, בכדי לתגבר את צבאו של נפוליאון שנחל נצחונות בקרבות כנגד צבא אוסטריה. בהגיעו לשם, פגש בפעם הראשונה את הגנרל נפוליאון בונפרטה.

את פגישתם זו סיכם כל אחד מהם בצורה שונה. בונפרטה התלהב מאוד מחוכמתו ומאומץ ליבו של ברנדוט ואמר עליו – "ראש צרפתי מעל לב של רומאי" – דהיינו איש מוסרי, אמיץ ופטריוט כמו הרומאים.

לעומתו, ברנדוט לא התלהב כלל וכתב על נפוליאון – "ראיתי גבר בן 26-27 אשר משתדל להיראות כמו אדם בן 50, ודבר זה אינו מבשר טובות לרפובליקה."

בונפרטה שם ידו על מכרות הכספית באידריה (Idria, כיום בסלובניה, אז בצפון מזרח איטליה). מלאי הכספית שהופק מן המכרות היה שווה 5 מיליון פרנקים אשר מחציתם הועברו לפריס אך את המחצית השנייה שמר הגנרל נפוליאון לעצמו ומתוך סכום זה חילק מתנות לגנרלים ולמקורבים. ברנדוט קיבל מנפוליאון 50 אלף פרנקים אך לא ראה את גניבת השלל הזו בעין יפה, ובונפרטה שם לב לכך.

לאחר תקופה קצרה, למרות (ואולי בגלל?...) שלא הייתה לברנדוט כל הכשרה פוליטית או מדינית מתאימה, דאג נפוליאון למנות אותו לשגריר צרפת בווינה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית. ברנדוט נהנה אמנם לשמוע את נגינתם של הומל ושל בטהובן, אך כיוון שכהונתו כשגריר הייתה מלאה בתקריות לא נעימות היא נמשכה 66 ימים בלבד....כך או כך, במהלך כהונתו הקצרה בווינה הספיק לשאת לאישה את ביתו של סוחר עשיר לשעבר – דזירה קלארי, אשר לפני כן הייתה ארוסתו של נפוליאון עצמו ואשר אחותה הייתה נשואה לאחיו הבכור של נפוליאון.

לאחר שכבש נפוליאון חלקים גדולים מאירופה הוא חילק תפקידים לכל קרוביו. ברנדוט מונה לנסיך ודוכס של דוכסות Pontecorvo (גשר העורב) באיטליה, כיהן כמושל הצרפתי בגרמניה הצפונית הכבושה, ואף קיבל את תואר המרשל של צרפת.

בקרבות מול צבא שוודיה נפלו בשבי בידי ברנדוט חיילים וקצינים שוודיים. באחת מארוחות הערב, סקר בפניהם ברנדוט את מצב הכוחות והמלחמה, והם התרשמו עמוקות הן מידיעותיו והן מאישיותו. 

קשר בלתי אמצעי זה עם שבויי המלחמה השוודיים עתיד היה לשנות את גורלו.

ובינתיים בשוודיה הרחוקה

בשלב זה הייתה שוודיה מדינה גדולה מאוד, אך בעלת מספר תושבים נמוך, כ-2 וחצי מיליון תושבים בלבד ובעלת שלטון רעוע מאוד. 
המלך גוסטב השלישי נרצח ע"י קצין, יורשו גוסטב הרביעי הופל ע"י קצינים שקשרו נגדו. הרוזן השוודי אקסל פון פרסן (Axel von Fersen) שהיה מאהבה של מלכת צרפת המודחת מרי אנטואנט - נטבח בשטוקהולם כיוון שנחשד בהרעלת יורש העצר. 
המלך השוודי המכהן קרל ה-13 היה סנילי ולמעשה לא תיפקד. מצב המדינה השוודית היה בכי רע, ונראה היה שזה רק עניין של זמן עד שאחת המדינות שסביבה (רוסיה, דנמרק או גרמניה) תנצל את ההזדמנות כדי לכבוש אותה.

כל הידיעות הללו הגיעו גם לאוזניו של המרשל ברנדוט מתוקף תפקידו כמושל צפון גרמניה.

סרן צעיר בצבא שוודיה - קרל אוטו מורנר - היה נחוש למצוא פתרון לבעיית הכתר השוודי. 

יום אחד, עלה במוחו רעיון נועז ומבריק והוא קפץ על סוסו ויצא בדהרה לכיוון פריס בלי לגלות את מחשבותיו לאיש. הוא הגיע לשגריר שוודיה בפריס וקיבל את אישורו להיפגש עם ברנדוט. בפגישה הציע לו הסרן הצעיר לקבל על עצמו את תפקיד יורש העצר של שוודיה.

תחילה נדהם ברנדוט מהצעתו של הסרן והקשיב לדבריו בזלזול שהתחלף לאחר זמן מה באדישות מופגנת. השוודי הצעיר שפך לפניו את כל ליבו. ככל שחלף הזמן התנהגותו של ברנדוט החלה להשתנות והדברים חדרו אל ליבו. בסוף הפגישה אמר ברנדוט כי - "רק נפוליאון יכול להחליט אם אזרח צרפתי יכול להיות מלך של ארץ זרה" ולאחר מכן הוסיף, על אף שבכלל היה אתאיסט, שאם הכל יסתייע הוא מוכן להמיר את דתו מלהפוך מקתולי (דתם של הצרפתים) לפרוטסטנטי (דתם של השוודים).

כששמע נפוליאון על הצעת הסרן השוודי הצעיר למנות את ברנדוט ליורש העצר השוודי, הוא אמנם היה מרוצה מאוד על כך שהכתר השוודי נמצא פתאום בהישג יד, אך למרות זאת – לא רצה בשום אופן שיהיה זה ברנדוט שיזכה בכתר.

בתחילה הציע את המינוי לבנה של אישתו הראשונה – אז'ן דה בוארנה שכיהן אז מטעמו של נפוליאון כמשנה למלך איטליה. אז'ן סירב כיוון שהיה נשוי לנסיכה קתולית אדוקה, והיא סירבה להפוך לפרוטסטנטית כדי לזכות בכתר שוודיה...

נפוליאון לא התייאש. הוא פנה אל גיסו ז'ואקים מירא, מלך נאפולי – בעלה של אחותו קרולינה – אבל גם הוא סירב בגלל שלא רצה להיפרד מהשמש של דרום איטליה לטובת הקור השוודי...

שוחד המלוכה של ברנדוט

בינתיים, חזר הסרן הנמרץ קרל אוטו מורנר אל שוודיה והחל להכריז לכל עבר שמצא יורש עצר. הקצינים השוודים הבכירים ממנו הופתעו מהיוזמה ומהחוצפה של הסרן הצעיר והכניסו אותו למעצר בית אלא שהוא, ברוב התלהבותו, ניצל את הזמן וכתב איגרות ומכתבים לכל מי שרק היה מוכן לשמוע...

המלך המכהן קרל ה-13 רצה שיורשו יהיה נסיך ממשפחת המלוכה של דנמרק. הוא העריך שברנדוט לא מתאים כיוון שאינו אציל ובדמו לא זורם דם מלכים. ובכל זאת, בזכות כישוריו וניסיונו המפורסמים של ברנדוט החל לאט להתארגן לו בשוודיה מחנה אוהד.

ב-10 לאוגוסט 1810 הגיעה לממשלת שוודיה איגרת מפתיעה מברנדוט כי אם יסכימו לשקול את מועמדותו ליורש העצר השוודי ימסור לקופת האוצר השוודי 8 מיליון פרנקים. שליחיו רמזו שאף יהיה מוכן להתחייב לכבוש את נורווגיה שנשלטה אז ע"י דנמרק ולצרף אותה לשוודיה.

לאור הצעות נדיבות אלו, התכנסה ועדה מיוחדת ב-16 לאוגוסט 1810 ובחרה בו למלך. אחד השיקולים הנוספים שנלקחו בחשבון באופן בלתי פורמלי היה כי לברנדוט היה בן יחיד – אוסקר – שיכול היה להיות יורש עצר, יתרון ברור מול המועמדים האחרים שלא בורכו בבנים.

בהיעדר כל ברירה אחרת, השתכנע נפוליאון כי ברנדוט הוא מועמד מתאים וכתב למלך שוודיה כי הוא ממליץ על ברנדוט היות והוא (ברנדוט) "כבר זקן ורוצה רק לחיות בשקט", אלא שכתנאי למינוי דרש נפוליאון כי ברנדוט יתחייב לא להילחם לעולם נגד צרפת. ברנדוט, שלא רצה להיתפס כבובה צרפתית סירב לחתום על התחייבות כזו והוסיף כי אם יכפו אותו לחתום על ההתחייבות, יוותר מצידו על כתר שוודיה. כך זכה ברנדוט באפשרות לשאת נשק נגד מולדתו צרפת אם יהיה בכך צורך....

בסופו של דבר, יצא ברנדוט בנובמבר 1810 אל עבר ארצו החדשה שוודיה. לפני שעבר את הגבול מדנמרק ויתר על אזרחותו הצרפתית, המיר את דתו כנדרש לפרוטסטנטי, הוכרז נסיך מלכותי וקיבל את שמו החדש – קרל ה-14 יוהאן (Karl XIV Johan) ואז אמר להפתעת כל הנוכחים שכבר מזמן ידע שהפרוטסטנטיזם הוא הדת הנכונה, זאת על אף שכפי שכבר הזכרנו - למעשה היה בכלל אתאיסט...את הדרך לשוודיה עשה ברנדוט בגפו, כיוון שאישתו דזירה טענה ששוודיה קרה מדי...וסירבה להצטרף אליו.

טקס המלכתו של קרל ה-14 למלך שוודיה

​​

תחילת דרכו של קרל ה-14 במלוכה

מלך שוודיה, קרל ה-13 בן ה-62 אימץ מיד את קרל יוהאן בן ה-47 ליורשו, אך תקופת השקט נמשכה זמן קצר מאוד.

אחד עשר יום לאחר ההכתרה התקבל לפתע אולטימטום מפריס – הפתעה לא נעימה כלל שנפוליאון הכין לברנדוט – דרישה שאינה משתמעת לשתי פנים לצאת מיד למלחמה נגד אנגליה. לא רק זאת, אלא שנפוליאון החרים פתאום את רכושו של ברנדוט בצרפת וגם מחוצה לה. הייתה זו השפלה גדולה לשוודיה וגם סטירת לחי אישית לברנדוט שהיה כעת יורש העצר השוודי.

בחוסר ברירה, יצאה שוודיה למלחמה נגד אנגליה, אך קרל יוהאן (הלוא הוא המרשל ברנדוט) דאג שהצי השוודי לא ייגרר לשום פעילות עוינת. הייתה זו מלחמה אפלטונית מחוסר ברירה, ללא מגע וללא נפגעים.

בשנת 1812 יצא נפוליאון בראש צבאו למתקפה נגד רוסיה. ברנדוט היה משוכנע שהמלחמה הזו היא טעות איומה של נפוליאון, וגם כתב לו את זה. במקביל, החל קרל יוהאן להתיידד עם הצאר הרוסי אלכסנדר ותמונת המציאות החלה מתבהרת עבורו:

• הצאר אלכסנדר עומד להביס את נפוליאון.
• דנמרק היא בעלת בריתו של נפוליאון. נורווגיה שייכת לדנמרק.
• אם שוודיה תנקוט עמדה נגד צרפת ונגד דנמרק, יוכל ברנדוט למצוא בכך עילה לכבוש את נורווגיה וכך יוכל להגשים את מה שהבטיח לממשלת שוודיה לפני שהוכתר.

בחורף של 1812-1813 הובס נפוליאון ע"י צבא הצאר הרוסי בדיוק כפי שחזה קרל ה-14 יוהאן ושוודיה הצטרפה גם היא לברית הצבאית שנרקמה באירופה נגד נפוליאון.

קרל יוהאן, מרשל צרפתי לשעבר, נחת בגרמניה הצפונית ונלחם נגד כוחות נפוליאון. הוא ניצל את המתקפה על אדמת גרמניה בשביל לאגף מדרום את דנמרק והכריח את מלכה - פרדריק השישי - לוותר על נורווגיה שהייתה עז אז בשליטתו, כך שהצליח לקיים את הבטחתו לצרף את נורווגיה לשוודיה.

בשנת 1814 נכנסו בעלי הברית הצבאית לצרפת הכבושה ואיתם המרשל ברנדוט – שנקרא כעת קרל ה-14 יוהאן. הצרפתים לא שכחו שלחם נגדם ולכן סירבו למנות אותו לנשיא ומושל צרפת.

באותה שנה התכנס בווינה קונגרס מדינות 'הברית הקדושה' שלחמו נגד נפוליאון. מלך פרוסיה, קיסר אוסטריה והצאר הרוסי לא ראו בעין יפה את יורש העצר הצרפתי לשעבר, אך קיבלו אותו בחוסר ברירה.

מנעמי השילטון השוודי

החודשים חלפו ומלך שוודיה ונורווגיה קרל ה-14 יוהאן נכנס לשגרת השלטון. את יומו היה מתחיל בשעה עשר וחצי בבוקר, אך נהג להישאר במיטה עד 12 בצהריים ובמשך כל השעות הללו היה קורא וחותם על מסמכים. לקרוביו ואנשי חצרו אמר כי "מלך שוודיה אינו אלא מכונה של חתימות."

בשעה 12:30 היה נכנס לחדר האמבטיה שם היה הספר המלכותי מטפל בשערו במשך שעתיים. אחרי שאכל מרק ושתה יין אדום, הלך לישיבת מועצת המדינה. את הערבים והלילות בילה בשיחות עם מקורביו, במשחקי ביליארד ובקריאה.

הוא היה בעל קשרים עם האצולה השוודית הגבוהה וגם לאחר 30 שנות מלוכה בשוודיה לא ידע לדבר לא שוודית ולא נורווגית ולכן הואשם שאינו לומד שוודית כדי שלא יוכל לדבר עם הליברלים ונציגי מעמד הפועלים, אלא רק עם בני האצילים והרוזנים שדיברו צרפתית.

עם השנים הפך מרפובליקני נלהב ואנטי מלוכני קנאי לריאקציונר, שמרן וימני. הוא טען שאין כל צורך בשינויי חוקה מתקדמים, אין צורך בהרחבת זכויות ההצבעה, העם רוצה רק שקט ושלווה וכל אופוזיציה – היא קשר נגד השלטון.

34 שנים מלך על שוודיה ונורווגיה, עד גיל 81. בניגוד לנהוג בתקופתו, הוא אסר על הקמת אנדרטאות בעודו בחיים וכמו כן ביטל את המנהג לנשק את ידי המלך.

דזירה אישתו לא הייתה איתו שנים רבות. היא התאהבה בראש ממשלת צרפת רישלייה שלא החזיר לה אהבה. רק כאשר נפטר רישלייה ב-1822 עברה לשוודיה לחיות לצד בעלה.

בשנת 1838 ביטל קרל ה-14 יוהאן את כל ההגבלות על קיום אורח חיים יהודים בשוודיה והפך למעשה את היהודים לאזרחים שווי זכויות. יהודי נורווגיה נאלצו לחכות עד שנת 1851 - בימי מלכות בנו – אז קיבלו גם הם זכויות אזרחיות.

תרומתו לעיצוב מדיניות שוודיה עד ימינו

היסטוריון שוודי אמר עליו כי:

"הגנרל הזה היה חכם ומנוסה מספיק כדי למנוע משוודיה כל רוח של נקמנות ולתעל אותה אל הניטרליות. אפשר להגיד שהודות למייסד שושלת ברנדוט שיחקה ומשחקת שוודיה את התפקיד שנתן לה את הכבוד והיוקרה בעולם של היום."