פסח, 66 לספירה.
הנציב הרומאי האיזורי קסטיוס גאלוס, עולה לרגל יחד עם אחרון מלכי החשמונאים אגריפס השני כדי להשתתף בהקרבת קרבן הפסח. העולים לרגל למקדש מפנים אליו תלונות רבות כנגד הנציב המקומי המושחת והאכזרי גסיוס פלורוס, שהיה כפוף לו.
קסטיוס גאלוס מבטיח לטפל, אבל כמובן לא עושה דבר. הכוהנים בבית המקדש מחליטים להפסיק להעלות בבית המקדש את הקרבן לשלום הקיסר – תחילתו של המרד הגדול.
בהמשך השנה, הסיקריים משתלטים באלימות וברצח על ירושלים. לאחר רצח מנהיגם שלהם (מנחם בן יהודה), הם עוזבים את ירושלים שאליה לא יחזרו עוד. מעתה והלאה יחיו במצדה, בהנהגת מפקדם השני (והאחרון) – אלעזר בן יאיר, עד לנפילתם שם.
***
פסח, 67 לספירה.
עם בוא האביב, מפקד ותיק ומוערך בצבא הרומאי – אספסיאנוס – מתחיל את מסע דיכוי המרד. הוא יוצא מעכו - לשם הגיעו אגריפס השני ואחותו המלכה החשמונאית ברניקי כדי להישבע לו אמונים - ומתחיל בכיבוש והכנעת הגליל.
בחודש תמוז יפרוץ כוח קומנדו בפיקוד טיטוס, בנו של אספניאנוס, את חומת העיר יודפת. לאחר התאבדות כל הלוחמים בעיר ייכנע לרומאים מפקד העיר - יוסף בן מתתיהו – ויהפוך להיסטוריון יוסיפוס פלוויוס.
אגב - בשלב הזה, גם אספסיאנוס עצמו עוד לא מדמיין שבעוד שנתיים וחצי הוא עתיד להתמנות לקיסר האימפריה הרומאית כולה.
***
פסח, 68 לספירה.
שוב אביב. שוב יוצא אספסיאנוס למסע, הפעם מקיסריה, ומכניע את יישובי השרון, מישור החוף והשפלה.
לפני חג הפסח יוצאים הסיקריים ממקום מושבם הקבוע במצדה למסע שוד ורצח, פושטים על עין גדי ורוצחים כ-700 איש. בכל זאת, גם במדבר צריך להתפרנס ממשהו.
בחודש יוני - נירון קיסר מחליט לחסל את עצמו כדי לא לתת לאחרים את העונג הזה. האימפריה הרומאית נכנסת לשנה של תהפוכות ומלחמות אזרחים.
עד סוף הקיץ כובש ומכניע אספסיאנוס מחדש את כל הערבה, בקעת הירדן, חברון והרי יהודה. רק ירושלים נשארת עדיין כמובלעת של מרד.
***
פסח, 69 לספירה.
הר הבית והמקדש מוחזקים ע"י קבוצות קנאים בראשות אלעזר בן שמעון ויוחנן מגוש חלב, שבשורותיהם 20,000 חיילים אדומים שטבחו רבים מתושבי העיר.
שמעון בר גיורא, מפקד קבוצת מורדים עצמאית המורכבת ממורדים יהודים ואדומים יחד, מצליח להיכנס לירושלים בזכות מורדים ממוצא אדומי שנמצאים בתוך העיר ופותחים לפניו את אחד השערים.
בכניסה לעיר טובחים הוא וחייליו בכל מי שמשתייך (לדעתם) לכל אחת מקבוצות המורדים האחרות. הם כובשים חלקים גדולים מירושלים, אבל לא מצליחים לכבוש את הר הבית והמקדש.
במלחמות על השליטה בעיר שורפות קבוצות המורדים את מחסני המזון והתבואה של קבוצות המורדים האחרות, במה שייוודע לימים כשריפת מחסני המזון שהיו צריכים להספיק ל-21 שנה.
זה הזמן שבו מחליט (ומצליח) להתגנב החוצה מהעיר רבן יוחנן בן זכאי, נפגש עם אספסיאנוס מפקד הצבא ומבקש ממנו את יבנה וחכמיה.
בדצמבר מתמנה אספסיאנוס לקיסר האימפריה הרומאית כולה, וממנה את בנו טיטוס למפקד הצבא בארץ יהודה.
***
פסח, 70 לספירה.
העיר מוכת רעב ומלחמה. אלפי מתים יהודים ממלחמות אחים. אלפים אחרים מתים מרעב וממחלות.
בערב פסח – י"ד בניסן – עולה טיטוס בראש שמונים אלף חיילים ומטיל מצור על ירושלים.
בחג הפסח, כאשר שערי הר הבית נפתחים ע"י מנהיגי הקנאים עבור העולים המעטים לרגל, מסתננים לשטח המקדש שמעון בר גיורא ואנשיו ומנסים להשתלט עליו בכח. למרות המצור שכבר הוטל על ירושלים, קבוצות המורדים ממשיכות להילחם אלה באלה.
חמישה חודשים לאחר מכן, נחרבת העיר וחרב המקדש. כיסי מרד אחרונים נשארים בהרודיון, במכוור ובמצדה.
***
פסח, 73 לספירה.
השריד האחרון למרד – מבצר מצדה - נופל בידי הרומאים. תם המרד הגדול.
 |
| חורבן ירושלים בשנת 70 לספירה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה