יום ראשון, 18 בנובמבר 2018

איכר קדוש - נהנתן מופקר / סיפורו המדהים של גרגורי רספוטין וסופה של רוסיה הצארית




בשנת 1890 עבר איכר סיבירי צעיר משבר רוחני, והחליט לחזור בתשובה. שמו היה גרגורי (גרישה) יפימוביץ' רספוטין (Grigori Yefimovich Rasputin).

הוא הצטרף למנזר ששלטה בו כת "המצליפים בעצמם", ולאחר שהוצלף וסבל הגיע למסקנה שצריך לבצע שינויים מהותיים בדרכיה של הכת. 

הוא טען שניתן להתקרב אל אלוהים רק אחרי אקט מיני משובח - ברגע שבו אתה נותר חף מכל תאווה וריק מכל חשק. כדי להיטהר, אמר, על האדם המאמין לחטוא ביחסי מין פעמים רבות ככל הניתן, עד שהוא נותר חסר כוחות לחלוטין – כך הוא סולל את דרכו אל האלוהות...

הוא עזב את המנזר והכריז על עצמו "איש קדוש" (סטארייץ) אשר ביכולתו לחזות את העתיד ולרפא חולים. הוא הקפיד על מראה ביזארי, בעל זקן ושיער פרועים שעוררו סקרנות ומשיכה אצל כל מי שנתקלו בו.


גרגורי רספוטין


רספוטין, הצאר והצארינה

ב-1903 הגיע לסנקט פטרבורג ומצא את מקומו בחברה הגבוהה, חובבת המיסטיקה והשעשועים של רוסיה.
שם הכיר את אנה ורובובה (Vyrubova) – אישה אומללה ומכורה למיסטיקה, אשר הייתה חברתה הטובה ביותר של הצארינה אלכסנדרה. הוא ניבא שהיא תהיה אומללה כל חייה והיא, בתמורה לנבואה הנדיבה הזו, השתכנעה להציג אותו בפני הצאר ניקולאי השני (Nicholas II) והצארינה אלכסנדרה (Alexandra Feodorovna).

בשנת 1905 כתב הצאר על המפגש ביניהם:
"הכרנו איש אלוהים בשם גרגורי שבא אלינו ממחוז טובולסק אשר בסיביר".


התמכרותה של הצארינה לאיכר התמהוני

הצארינה, נכדתה של המלכה ויקטוריה, הייתה בת גילו של רספוטין. 
היא הייתה הדמות החזקה והדומיננטית בחיי הצאר בעלה, נהגה להסתגר בארמון שעות ולהתעמק ללא הרף בלימודי מיסטיקה.

לאחר ארבע בנות, נולד סוף סוף לזוג המלכותי יורש העצר אלכסיי (Alexei Nikolaevich) שהיה חולה המופיליה אשר בעקבותיה כל שריטה, כל פציעה, הייתה יכולה להביא למותו.
אז התברר פתאום לזוג הצארי המופתע שרספוטין - האיכר הפרוע, חצי התמהוני וחובב המיסטיקה, יודע להפנט ויש לו אפשרות וכוח לעצור דימומים בכוח ההיפנוזה!

הצאר והצארינה נשמו לרווחה והודו לאלוהים הטוב על ששלח אליהם את רספוטין בתזמון מושלם כדי להציל את עתידו של יורש העצר ואת עתידה של רוסיה כולה.

אט אט התברר כי רספוטין הולך ומשתלט על נפשו של יורש העצר אלכסיי. ראשית בכוח ההיפנוזה, לאחר מכן באגדות דמיוניות שסיפר לו על החיים בסיביר הרחוקה.


הצארית אלכסנדרה, רספוטין, וילדי הצארית


רספוטין בעל אלף הנשים

בביקוריו בארמון הצארי נהג רספוטין להתלבש ולהתנהג כאיש קדוש, פשוט, נזיר כמעט. מחוץ לארמון המשיך לנהל את חייו לפי התורה הרוחנית שפיתח. 
הוא נהג לקיים יחסי מין עם נשים רבות ככל האפשר, לילה אחר לילה, כדי להתקרב אל האלוהות....הוא לא השתמש בסכין ובמזלג ונהג לאכול בידיים חשופות לתדהמת הסובבים אותו שחשבו שלפניהם אדם מכובד ומנומס.

עשרות פניות בכתב ובעל פה הגיעו אל הצאר והצארינה בכדי לחשוף בפניהם את אופיו ואת מנהגיו של האיכר המסוכן שבידיו הם מפקידים את יורש העצר, אך ללא הועיל. דבר לא גרם להם לשנות את דעתם עליו. 

לכל הפניות השיב הצאר באותו האופן:
"הוא אדם טוב. הוא אדם דתי. הוא רוסי פשוט. אין אפשרות להיפטר ממנו."

כאשר התרבו השמועות והדיווחים אודות מעשיו ומעלליו של איש סודם הקרוב של הצאר והצארית, אסרה הצנזורה הצארית כל אזכור של שמו של רספוטין בעיתונות. 

מפקד המשטרה דיווח כל בוקר בפירוט במיטותיהן של אילו נשים ביקר רספוטין אתמול. הצאר והצארינה המשיכו להתעלם, ואף הדיחו מתפקידיהם מספר פקידים בכירים שהתעקשו להתריע בפניהם שוב ושוב על היותו של רספוטין בן בית בבית המלוכה.

רספוטין, שהיה מודע להתמכרותם של הצאר והצארינה לנוכחותו, אמר אז:
"הצאר אינו יכול לחיות בלעדי. הוא זקוק לי כמו אוויר לנשימה."
הצאר ניקולאי השני, הצארית אלכסנדרה, ילדיהם ורספוטין

הלוחמים נגד רספוטין

כומר אורתודוקסי, אליודור, שנס על נפשו מרוסיה אל ניו יורק כשהוא מחופש לאישה, פרסם ספר על יחסי הצארינה עם רספוטין, שם חשף מספר מכתבים שכתבה הצארינה לרספוטין עם ביטויי חיבה וקרבה שחרגו בהרבה מהמקובל.

בשלב זה השתכנעו גם בני משפחתה של הצארינה שהיא מפקידה את רוסיה בידי איכר רמאי. 
אחיה, הדוכס ארנס פון באדן אמר לצאר בעצמו – אתה חייב להיפטר ממנו כיוון שהוא הורס גם אותך וגם את הצארינה, אך הצאר אמר לו שאין אפשרות כיוון שהוא מציל את יורש העצר.

לבסוף, הצליח ראש ממשלת רוסיה – פיוטר סטוליפין – לכפות על הצאר להרחיק את רספוטין מן החצר הצארית, ולהביא במקומו רופא בלגי מומחה להיפנוזה.

אחרי מספר שבועות ללא רספוטין, נפצע יורש העצר והתחיל לדמם. 
מברק נשלח בדחיפות לרספוטין שיחזור מיד אל הארמון. במקביל, הזמין הצאר את ראש הממשלה סטוליפין להצגת אופרה בקייב, שם ירה בו סוכן של האוכרנה (המשטרה החשאית של רוסיה הצארית). ארבעה ימים לאחר מכן, נפטר סטוליפין בבית החולים.

חקירת הרצח הופסקה בהוראתו המפורשת של הצאר, הוראה שמניעיה לא הובררו עד עצם היום הזה...

מחירה של הערצה עיוורת

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, האשימו דעת הקהל והעיתונות (לשווא) את הצארינה בכשלונות הרוסיים ועל היותה סוכנת כפולה, עקב מוצאה הגרמני. בעקבות אותם כשלונות, החליט ב-1915 הצאר לקחת את הפיקוד העליון בידיו.

הצארינה נותרה בארמון כשליטה בפועל ועוצרת, כאשר רספוטין לצידה בארמון. 

באחד ממכתביה אל הצאר כתבה כי רספוטין הבטיח לה שהעם הפשוט תומך בה ובבעלה ולעולם לא יתקומם, הבטחה שאין מנותקת ומופרכת ממנה.

בינתיים המשיך רספוטין להפעיל את קסמיו על הצארינה. אחרי כל מפגש עימו, אחרי כל תפילה בנוכחותו, היא הייתה רגועה ואופטימית יותר. איש לא הבין כיצד הוא מצליח להשפיע עליה כך.

בחזית המלחמה המצב היה גרוע ביותר, לא היה אוכל לחיילים ואספקה לא הגיעה לחזית. בערי רוסיה לא היה אוכל בחנויות. אך הצארינה המשיכה בשלה וכתבה לבעלה:
"אתה מוכיח, Sunshine שלי, שבחזית אתה שליט האבסולוטי. תראה לכולם, Sunshine, שאתה גם איוואן האיום וגם פיוטר הגדול.
הידיד שלנו מתפלל לילה ויום בשבילך. השמים ואלוהים ישמעו את התפילות האלה. השמש שלך זורחת. אתה המציל של רוסיה והגואל שלה."

סאנשיין שלי. הצאר ניקולאי השני כמפקד הצבא.

צעדים אחרונים של שגעון

רספוטין, מצידו, המשיך בהתנהגותו המופקרת וחסרת האחריות. 
הוא פרץ לחדרה של אשת קצין בצבא הרוסי וניסה לאנוס אותה, מעת לעת היה פורץ למרחצאות הנשים ופורץ שם בהשתוללות, וכמנהלת הצלב האדום הרוסי מינה פרוצת-צמרת שבמיטתה נהג לבקר ביום ובשעה קבועים וידועים לכל.

בראש השנה של 1916 השתתף במסיבה מרובת משתתפים בה נכחו דיפלומטים, אנשי עסקים ובנקאים שקיוו להחליף איתו כמה מילים. בסוף המסיבה שכבו רספוטין ומספר אורחות נוספות על רצפת המסעדה מחוסרי הכרה מרוב שכרות.
שני בעלים אשר נשיהן לא שבו הביתה כל הלילה נכנסו בבוקר אל האולם בחרבות שלופות. המשטרה הצארית הצליחה בקושי לעכב את הבעלים עד אשר חמקו רספוטין ואיתו הנשים השיכורות מן הדלת האחורית של המסעדה.

לאחר מכן הורה רספוטין לצארינה להדיח את ראש הממשלה ולצקי ולמנות במקומו את בוריס שטורמר. הצארינה צייתה ועשתה כפי שהורה לה...

חיסולו של רספוטין

בשלב זה החל להירקם קשר לרציחתו של רספוטין. 
הנסיך יוסופוב שהיה אחיינה של הצארינה, הזמין את בן דודו של הצאר, דימיטרי פבלוביץ', לקחת חלק איתו במעשה ההתנקשות.


הנסיך פליקס יוסופוב, המתנקש

הם הזמינו את רספוטין לשתות תה ולהאזין איתם לשירים וניסו להרעילו באמצעות עוגיות מורעלות, אך לחרדתם הוא לא הושפע כלל מהרעל. לאחר מכן הגישו לו יין מורעל, אך גם היין לא השפיע עליו...

הנסיך יוסופוב נבהל ונתקף באימה... הייתכן שבאמת איש אלוהים הוא? 

הנסיך שלף ביד רועדת אקדח וירה ברספוטין, שקם ויצא בהליכה מן הבית כאשר הוא משאיר מאחוריו שובל של דם... כיצד הוא לא מת?

בשלב זה התנפלו עליו הרוצחים, קשרו אותו בחבלים, דקרו אותו, וזרקו אותו ירוי ומדמם לנהר הנייבה הסמוך לסנקט פטרבורג.
כעבור יומיים צפה גופתו במים, ואז התברר לתדהמת כולם שהוא הצליח להשתחרר מן החבלים רגע לפני שטבע בנהר.

חודשים בודדים לאחר מכן הודחו הצאר והצארינה מתפקידם. שנה לאחר מכן, חוסלו בידי כוחות מהפכת אוקטובר 1918.

4 תגובות:

  1. כאחד מכותבי ויקפדיה - בדף של פיוטר סטוליפין מתוארת הריגתו בצורה אחרת. מה המקור לדברים כאן?

    השבמחק
  2. הי לויוני,
    המקור הוא בהרצאה שנכחתי בה. בדקתי כעת שוב באתרים היסטוריים שונים, ושיפרתי את הדיוק של הניסוח. תודה על התגובה!

    השבמחק
  3. יפה לשניהם על התגובות

    השבמחק
  4. יופי של מאמר. נהניתי.

    השבמחק