מס הכנסה ומע"מ? ומה דעתכם על מס תנורים ומס משקופים?

בישראל של 2018 קשה למצוא מישהו שלא מכיר את מס הכנסה ומע"מ (אם כי אפשר בהחלט למצוא אנשים שלא משלמים אותם...).

ממש כמו היום, גם בימי הביניים חיפשו דרכים לחשב את המס שיש לגבות מכל משק בית, לפי גודל הבית או האחוזה, או לפי מידת העושר של בעלי הבית.

מס תנורים

אחת הדרכים המקובלות והעתיקות ביותר היתה מס תנורים (Hearth tax) - כל משק בית חויב לשלם מס לפי מספר תנורי החימום או ההסקה שהיו בו. 

מס תנורים - יכול לעבוד היום?

שיטת המיסוי הזו החלה כנראה באימפריה הביזנטית עוד במאה השביעית תחת השם "קפניקון" (kapnikon), ובוודאות הייתה קיימת בה מן המאה התשיעית והלאה.

מספר מדינות אירופאיות אהבו את הרעיון והחליטו לאמץ אותו....

בתחילת המאה ה-14, כאשר התקציב הממשלתי הצרפתי לא הספיק לכיסוי הוצאות המלחמה והוצאות בית המלוכה, הוטל בצרפת מס בשם fouage אשר נגבה באופן מרוכז מכל עיר לפי מספר תנורי החימום וההסקה שקיימים בעיר.

באנגליה זה קרה שלוש מאות שנים לאחר מכן - בשנת 1662 הוטל מס התנורים בכדי לתמוך בתקציב משק הבית וההוצאות של בית המלוכה האנגלי. למעשה, באירלנד ובסקוטלנד הגבייה של המס המשיכה עד המאה ה-19 כמעט...

מס משקופים ו....חלונות!

במהלך המאה השבע עשרה והשמונה עשרה החלו להיגבות באירופה מס משקופים (Lintel tax) - לפי מספר המשקופים שקיימים בכל בית - ואפילו מס חלונות (Window tax) - לפי מספר החלונות שהיו בבית.

המיסים הללו נחשבו למתקדמים וחברתיים במיוחד כיוון שהם קיימו קשר ישיר בין גודלו של הבית ומידת העושר של בעליו, למס שהם חוייבו לשלם....

מס חלונות - איזה יופי של רעיון!

מעניין מה היה קורה אם היו מנסים להטיל מס כזה היום...

ובעצם, אם השכונות שלנו נראות ככה..... איך זה עוד לא קרה עד עכשיו?   😉

מס חלונות מודרני...פוטנציאל גבייה בלתי מוגבל כמעט  :)

שני שלדים ומלך אחד / סיפורו של ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה

ריצ'רד פלנטג'נט, הדוכס מגלוסטר, היה אחיו הצעיר של מלך אנגליה אדוארד הרביעי (Edward IV). 

בהיותו גבר צעיר בן 31 הצטיין בתפקיד מרכז השלטון האנגלי בצפון צרפת. מכריו ונתיניו תיארו אותו כאדם נקי כפיים וטהור מידות, אולי אף טהור המידות הגדול ביותר של אותה תקופה. 
בכל שנות מלכותו של אחיו, המלך אדוארד הרביעי, תמך בו ריצ'רד ולחם לצידו בנאמנות כנגד קשרים שנקשרו נגדו.

ריצ'רד דוכס גלוסטר, אחיו של המלך המכהן אדוארד הרביעי

באפריל 1483 נפטר לפתע אחיו, המלך אדוארד הרביעי.

ריצ'רד הודיע מיד על נאמנותו ליורש העצר – בן אחיו – אדוארד החמישי (Edward V), אך בסתר ליבו הרהר בעובדה הרת האסון כי בינו ובין הכתר האנגלי עומדים רק שני ילדים צעירים – אחיינו יורש העצר, אדוארד החמישי בן ה-12, ואחיו הצעיר ריצ'רד בן התשע...

יורש העצר, אדוארד החמישי בן ה-12, ואחיו הצעיר ריצ'רד בן התשע

בסתר ליבו החל לגבש אז תכנית מחרידה – לחסל את שני אחייניו, יורשי העצר הצעירים, כך יהפוך הוא עצמו ליורש הכתר האנגלי.

לורד פרוטקטור 

יום אחד הודיע ריצ'רד כי לפני מותו מינה אותו אחיו, המלך המנוח אדוארד הרביעי, לעוצר ולמגן (פרוטקטור) לשני אחייניו הצעירים.

לשם השמירה עליהם, כך טען, הוא חייב לגייס צבא ולהצטרף אל אחיינו, המלך הצעיר אדוארד החמישי שעשה אז את דרכו אל עבר לונדון כאשר הוא מלווה ע"י דודו מצד אימו – הלורד דרייברס.

המלכה האלמנה, אליזבת וודוויל (Elizabeth Woodville), ביקשה לבדוק האם נכתב משהו על כך בצוואת המלך המנוח. 
כיוון שלא נמצא בצוואה אף אזכור לבקשה כזו החלה המלכה לחשוד בכוונותיו של הדוכס מגלוסטר. היא לקחה את בנה הצעיר ריצ'רד ונכנסה יחד אתו אל כנסיית ווסטמינסטר הקדושה, שם חשבה כי יהיו מוגנים מכל רע.

כאשר הגיעה שיירת המלך אדוארד החמישי ללונדון, חטף הדוכס מגלוסטר אותו, את ידידיו ואת דודו הלורד דרייברס, והורה לאסור אותם במצודת לונדון. למלך הצעיר אמר הדוכס ריצ'רד שהוא נלקח למצודה אך ורק כדי לשמור עליו...

המלך אדוארד החמישי ואחיו הצעיר ריצ'רד במצודת לונדון

תעמולת השקר והכזב

כדי להסתיר את כוונותיו האמיתיות מפני אזרחי לונדון ביצע הדוכס מגלוסטר מפגן ראווה יוצא דופן. 

הוא נכנס לעיר בתהלוכה בה הוצגו כמויות גדולות של כלי נשק וטען שאת הנשק החרים מרוצחים שניסו לתקוף אותו, וכי עליו לאסור מספר אנשים במגדל לונדון כדי להגן על המלך הצעיר ואנשיו. 

וכך פורסם בכרזות שפוזרו בעיר:

"אני דוכס גולסטר, פרוטקטור של מלכנו, מבקש את עזרתכם נגד המלכה ואנשי הדם שלה, כיוון שהם מתכוונים לרצוח אותנו נפש, מבקשים להשמיד את כל בעלי הדם המלכותי בממלכתנו, ועוד מבקשים הם להביא להרס מוחלט של כל אנשי הכבוד ושל צאצאיהם."

ביום ראשון כחודש לאחר מכן, עלו הכמרים לשאת את הדרשה השבועית ובדרשתם גילו למאזינים הקתולים האדוקים ידיעה שהרעידה את ליבות המאמינים - 
מסתבר, כך אמרו, שהמלך המנוח אדוארד הרביעי היה כבר נשוי כאשר נשא לאישה את המלכה האלמנה אליזבת וודוויל. כיוון שכך, ילדיה של וודוויל הם ממזרים והם כלל אינם רשאים לרשת את הכתר האנגלי...

הציבור נדהם, אך לא נותרה לו ברירה אלא להאמין כי כעת - משהתגלתה האמת לגבי ילדיו הממזרים של המלך המנוח - הדוכס מגלוסטר הוא הוא יורש העצר החוקי.

שלושה ימים לאחר מכן – ביוני 1483 הופיע ריצ'רד לפני הפרלמנט האנגלי, הכריז על ביטול נישואיו של אחיו המנוח, והודיע כי הוא עצמו יכהן כמלך אנגליה.

ריצ'רד השלישי, מלך ורוצח

חטיפה וכליאה, סוף

יום אחד, בא איש כנסייה לבקר את המלכה האלמנה ואת בנה הצעיר ריצ'רד בכנסיית ווסטמינסטר. 

בדברי חלקות וחנופה, הצליח הכומר לשכנע את המלכה למסור לידיו את ריצ'רד, על מנת שישמור עליהם עבורה. כיוון שהמלכה לא העלתה על דעתה שייתכן שהוא משקר, מסרה לידיו את בנה. איש הכנסייה, שהיה סוכן של דוכס גלוסטר, מסר את הילד ריצ'רד לידיו, ועוד באותו יום נכלא גם הוא במצודת לונדון.

בקיץ עוד נראו שני הנסיכים משחקים בחצר המצודה, אך לאחר מכן סירב דודם, דוכס גלוסטר, לכל הבקשות להציג אותם לציבור. זו תהיה הפעם האחרונה שבו ייראו בחיים.

על אף שאין כל הוכחה לרציחת הילדים, ככל שחלף הזמן וריצ'רד סירב להציג אותם בפומבי, התגבר החשד הציבורי כי למעשה שני הנסיכים הצעירים כבר אינם בחיים והם חוסלו ע"י דודם, ריצ'רד השלישי.

מלך אנגליה, דם ורצח

עם המלכתו למלך אנגליה ביולי 1483 בשם ריצ'רד השלישי, החל לפטר פקידים ומפקדי צבא מצטיינים מדרום אנגליה, ולהחליפם באנשי אמונו מצפון הממלכה. 

האצילים הרגישו שאי אפשר להסתמך עליו כמלך חוקי. שביתת מיסים פרצה ברחבי אנגליה. אנשי המודיעין שלו התקשו לגייס ידיעות מודיעיניות כפי שביקש.

ביאושם הרב, פנו אצילי אנגליה אל צעיר מבית לנקסטר - הנרי טיודור (Henry VII) - אשר גר באותה תקופה בצרפת והיה בעל קשרים וזכויות רחוקות לכתר האנגלי. 

הנרי השביעי לבית טיודור

באופן פרדוקסלי, ככל שביצע ריצ'רד השלישי יותר מעשי רצח, כך הלך והתקרב הנרי טיודור הצרפתי אל כס המלוכה האנגלי...

כל מי שמאס בשלטונו של ריצ'רד השלישי, חצה את התעלה אל אנגליה והצטרף לכוחותיו של הנרי טיודור. ריצ'רד שלח אנשי סתר לחטוף את טיודור ולהביאו לאנגליה, אך אחד מאויביו הדליף את העניין לטיודור שניצל מן החטיפה. 

ריצ'רד זעם ושיגר איום מפורש אל ממשלת צרפת כי אם לא יוסגר טיודור לידיו – ייאלץ להכריז מלחמה על צרפת. ממשלת צרפת החליטה כי הפתרון הטוב ביותר הוא להסגיר את טיודור ואת תומכיו לידי ריצ'רד, תחת משמר צרפתי כבד.

כאשר נחת הנרי טיודור על אדמת אנגליה נתקף ריצ'רד השלישי אמוק ומלמל שוב ושוב:

 "אני המלך, אני המלך, איש לא יעז לצאת נגדי".

מלחמת הירושה - ריצ'רד נגד טיודור

כאשר נפגשו צבאותיהם של ריצ'רד השלישי והנרי טיודור ב-22 באוגוסט 1485 בקרב בוסוורת', ערקו לפתע חלק מחיילי הצבא האנגלי ועברו להילחם לצד כוחותיו של טיודור.

כאשר הבין ריצ'רד שאפסה תקוותו לנצח בקרב, אסף מספר אבירים נאמנים והסתער בדהרה ישירה אל ליבו של המחנה האנגלי שם שהה הנרי טיודור. הוא נפל מסוסו ונהרג והכתר שהיה לראשו נפל אל השיחים. אחד מנאמניו של טיודור הרים את הכתר, הניח אותו לראשו של הנרי וקרא – יחי המלך!

קרב בוסוורת' - מותו של ריצ'רד והכתרתו של הנרי השביעי

מידת התיעוב בציבור ובבית המלוכה האנגלי כלפי ריצ'רד דוכס גלוסטר גדולה כל כך, עד שלעולם לא יהיה עוד מלך אנגלי שיכהן בשם ריצ'רד. איש מן המלכים האנגלים לא יהיה מוכן לקרוא לעצמו בשמו של רוצח מתועב זה.

מציאת שלדיהם של הנסיכים

בשנת 1674, בוצעו תיקונים באחד מגרמי המדרגות במגדל לונדון. במהלך העבודות, נחשפו לפתע שני שלדים, שניהם של נערים צעירים.

מקום מציאת השלדים במצודת לונדון

מספר בדיקות שבוצעו לשלדים לא הצליחו לקבוע בוודאות האם השלדים שייכים למלך אדוארד החמישי ולאחיו הצעיר ריצ'רד. בהוראת מלך אנגליה דאז, צ'ארלס השני, הובאו השלדים למנוחת עולם בכנסיית ווסמינסטר שבה גם נולד המלך אדוארד החמישי, שם הם קבורים עד עצם היום.

ברית עם השטן / על פרנסואה הראשון מלך צרפת ומלחמתו בקרל החמישי קיסר גרמניה

בשנת 1530 הייתה צרפת מכותרת מכל צדדיה.

ממזרח לה התקיימה האימפריה העות'מנית העצומה – מתימן ועד מרוקו, מחצי האי הבלקני ועד הונגריה.

ממערב, מצפון ומדרום שכנה המעצמה האדירה של בית הבסבורג, שהשתרעה על פני גרמניה, ספרד, אוסטריה, בלגיה, הולנד ואיטליה הצפונית. בראש אימפריית בית הבסבורג עמד התמנון בעל אלף הזרועות – קרל החמישי מבית הבסבורג, קיסר האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית.

אירופה, 1530 - צרפת מוקפת מכל צדדיה, האימפריה העות'מנית בשיא כוחה

פרנסואה הראשון, יין ותענוגות

פרנסואה הראשון, מלך צרפת, היה גבר צעיר ואתלטי. 

היו לו שכל חריף וכוח זיכרון מדהים, אך כיוון שהיה בעל דיבור ישיר ולא היה מסוגל להסתיר את כוונותיו – נותר פוליטיקאי גרוע עד סוף ימיו. 

הוא היה דתי רק במוצהר ובפועל נמנע ככל יכולתו מביקור בכנסיות ובטקסים דתיים. במקום זאת, השתתף במשתאות ובמסיבות ריקודים עד בלי די. אנשי תקופתו צחקו כי הוא מנהל את צרפת בחושך, מתחת לשמלות של הגבירות אשר במיטתן הוא מבלה.

פרנסואה הראשון מלך צרפת

קרל החמישי, נציגו של אלוהים עלי אדמות

קרל החמישי קיסר גרמניה, לעומתו, ראה בעצמו את נציג הדת הקתולית. 

הוא נהג להתפלל במשך שעות שבמהלכן אסור היה לאיש להפריע לו. הוא היה ערמומי עד כדי צביעות, שכוונותיו האמתיות היו קשות מאוד להבנה. הוא רצה להחזיר את הגלגל לאחור, אל שלטון הכנסייה, ובכל הזדמנות טען שפרנסואה הראשון מלך צרפת – ורק הוא בלבד – עומד בינו ובין שלטון מוחלט באירופה והבסת האימפריה העות'מנית מאדמתה.

קרל החמישי, נציגו של אלוהים עלי אדמות

התבוסה כואבת, השבי עוד יותר

הצבא הצרפתי שכלל 30,000 חיילים סדירים ו-5,000 פרשים אצילים נוהל בפזרנות, חיילים לא קיבלו את משכורתם בזמן והציוד שברשותם היה לקוי.

כאשר נפגשו שני הצבאות – הצרפתי והגרמני – בפברואר 1525 סמוך לפאביה שבאיטליה – הובס הצבא הצרפתי והמלך פרנסואה נלקח בכבודו ובעצמו בשבי הגרמני. תמורת שחרורו של פרנסואה, דרש קרל החמישי שליש משטחה של צרפת, ויתור על כל תביעותיהם של הצרפתים באיטליה, והוספת המחוז העשיר פרובאנס אל נחלותיו הפרטיות של הקיסר קרל החמישי.

ממקום שביו כתב פרנסואה אגרת לאמו, לואיז דה סבואה:

"גבירתי, הכל אבוד. לא נותרו לי אלא החיים והכבוד.
הנני מוכן לשאת את חיי השבי כל זמן שאלוהים ירצה, אך לעולם לא אסכים לתנאים הפוגעים והמעליבים את ממלכתי."

קרב פאביה. תבוסה צרפתית. שבי.

מילים לחוד ומעשים לחוד

ובכל זאת, ולמרות הכל – בחוזה מדריד מינואר 1526 הסכים פרנסואה לתנאיו של הקיסר קרל, ויצא לחופשי כאשר שני בניו – יורשי העצר - נכנסו במקומו לכלא כבני ערובה תחת משמרו של קרל החמישי.

כאשר חזר לפריז סבל ממיגרנות בלתי פוסקות. בנוסף, כפי שהסתבר לכולם, בכלא הגרמני הובאו אליו נערות ליווי אשר מהן נדבק במחלת העגבת (סיפיליס) שפגעה כעת בבריאותו...

הברית עם השטן

בזמן שהותו של פרנסואה בכלא, פנתה אמו, לואיז דה סבואה, למספר מנהיגים אירופיים והצליחה לשכנע את חלקם כי קרל החמישי הפך שליט חזק מדי, אז ייסדה עם האפיפיור קלמנט השביעי ועם מנהיגי ונציה את הליגה של קוניאק ששמה לה למטרה להחליש את הקיסר הגרמני.

אנשי ונציה – אשר מזה מאות שנים קיימו יחסי מסחר עם העות'מנים – העלו בפני אם המלך את הרעיון לכרות ברית עם המוסלמים ממזרח בכדי להפנות את כוחותיהם נגד קרל החמישי.

לאחר ששוחרר פרנסואה ושוב לפריז, החלו יועציו הקרובים להפנות את תשומת ליבו אל המעצמה ממזרח – האימפריה העות'מנית – ולשכנעו כי רק בעזרתה יכולה צרפת להחזיר לעצמה את כבודה האבוד ולנצח את צבאו של הקיסר קרל.

האימפריה העות'מנית הייתה אז בשיא עוצמתה. בראשה עמד השליט האדיר, המצביא והמחוקק סולימאן המפואר. 

פרנסואה הראשון וסולימאן המפואר - ברית אינטרסים

אנשי המודיעין ויועצי הסתר של הצבא הצרפתי סייעו לכוחות העות'מניים לתכנן את המתקפה על הונגריה שבה הובס הצבא ההונגרי ונהרג מלך הונגריה ליוש השני (שהיה בן דודו של הקיסר קרל), עד שבשנת 1929 חנו הכוחות העות'מניים בשערי וינה בירת אוסטריה.

איש לא האמין שפרנסואה – מלך צרפת הקתולית ואיתו האפיפיור קלמנט השביעי בעצמו, ייקחו חלק במזימה אשר תביא את המוסלמים אל ליבה של אירופה ותביא להרג עשרות אלפי לוחמים נוצרים.

הברית כואבת, התבוסה עוד יותר

כאשר הבין הקיסר קרל שצרפת מעורבת בהתקדמות האימפריה העות'מנית לליבה של אירופה הכריז כי:

"המלך פרנסואה הוא שקרן, בוגד, מלך ללא כבוד וללא מוסר!"

לאחר מכן הודיע כי צרפת הוציאה את עצמה מחבר העמים הנוצרי ופקד לרצוח כל דיפלומט צרפתי אשר עושה את דרכו מפריז או אליה, בניגוד מוחלט לחוק הבינלאומי שהעניק הגנה לדיפלומטים ושגרירים.

כוחה של ברית

לתדהמתו ולצערו של הקיסר קרל, הברית הצרפתית – עות'מנית הוכיחה את עצמה בשטח.

חייליהם של סולימאן ושל פרנסואה הקימו מצור משותף על העיר ניס שבדרום צרפת, אשר נשלטה ע"י פקיד מקומי מטעמו של הקיסר קרל.

המצור המשותף על ניס, שנת 1543

ממשלת צרפת הרשתה לצי המלחמה של סולימאן לעגון חורף שלם בבסיס הימי הצרפתי הגדול ביותר אשר בעיר טולון וספינות צרפתיות ועות'מניות החלו מסיירות ביחד לאורך חופי הים התיכון.

בחבל פרובאנס – שאותו תבע קרל החמישי לעצמו - הרשה המלך פרנסואה לחיילים העות'מניים להקים בסיסים צבאיים קבועים שבסמוך להם נבנו מסגדים.

בתמורה, ניתנו לחיילים ולסוחרים צרפתיים היתרים מיוחדים - "קפיטולציות" – להתאגד ולפעול בנקודות מפתח ברחבי האימפריה העות'מנית. זו הייתה התחלתה של שיטת הקפיטולציות אשר במסגרתה הייתה משובצת האימפריה העות'מנית בקונסוליות, נציגויות ואיגודי סוחרים נוצרים אירופיים - כדוגמת הדואר הצרפתי שפעל ביפו עד המאה העשרים.

כוחו של היאוש

בשנת 1556 שקע קרל החמישי ביאוש. 

בשנים האחרונות של חייו עסק באובססיביות בארגון מסע הלוויה שלו עצמו. שוב ושוב עבר על פרטי הלוויה, תיקן ושינה את מקום עמידתם של השומרים, את סדר ההולכים במסע ואת פרטי הלבוש שילבש כל משתתף בלווייה.

קרל החמישי ורעייתו איזבלה מפורטוגל - מסע לוויה שתוכנן בקפידה

ייתכן שהבין כי איש אינו מסוגל לשלוט ולנהל אימפריה אדירה כפי שהייתה לנו, ובסופו של דבר חילק את שטחי האימפריה לשני יורשים – ספרד לבנו פליפה השני, גרמניה לאחיו פרדיננד.