במשך אלף שנים התקיימה במרחב אגן הים
התיכון האימפריה הרומית.
היא פשטה ולבשה צורות, הפכה מרפובליקה
לקיסרות ולאחר מכן לשלטון משותף של ארבעה שליטים (טטרארכיה) ושוב לקיסרות.
הייתה זו האימפריה שהביאה לעולם את
קלאודיוס, יוליוס קיסר וברוטוס, אוגוסטוס וטיבריוס, נירון קיסר, אספסיאנוס ובנו
טיטוס, הפיצה ברחבי העולם את המקדשים הפגאניים, הארנות והאמפיתיאטראות, הגשרים,
אמות המים האדירות ותעלות הביוב העירוניות.
שליטיה וקיסריה לחמו מלחמת חורמה במאמיני הדת
הנוצרית וצלבו מאות מהם, אך לאחר מכן היו גם אלה שהכריזו עליה כדת הרשמית והיחידה של הקיסרות הרומית ובכך הביאו להפצתה בכל רחבי העולם.
היא הותירה חותם בל ישוער בכל נקודה
שאליה הגיעה על פני הגלובוס, אך לאחר כמעט אלף שנות קיום, הגיעה גם היא לסופה.
היום לפני 1542 שנים, ב-4 בספטמבר שנת 476, הוא התאריך
המקובל על ההיסטוריונים כיום קיצה של האימפריה.
 |
| האימפריה הרומית בשיא גדולתה - סובבת את הים התיכון מכל עבריו |
תחילת דעיכתה של האימפריה
בשנת 410 לספירה, אחרי עשרות שנים של
התפוררות איטית בכוחה של הקיסרות הרומית בעקבות מאבקי ירושה ומשברים כלכליים
שהחלישו עד מאוד את הצבא הרומי, פלש לרומא אלאריק מלך הוויזיגותים והתיר לכוחותיו
לבזוז את כל אוצרותיה במשך שלושה ימים ברציפות.
באזורים אחרים של האימפריה קיבלו שבטים
גרמאניים זכויות חלקיות בתוצרת החקלאית מאדמות שנחשבו כשייכות לאימפריה, ושבטים
ונדאליים קיבלו זכויות בשטחי גאליה.
במקביל, ממזרח הייתה נתונה האימפריה
הרומית ללחצים של השבטים ההונים בפיקודו של המצביא האגדי אטילה ההוני. כוחותיו של אטילה
ערכו גם הם מסעות ביזה והרג ברחבי איטליה, ועצרו בשערי רומא רק לאחר ששולם להם
כופר כבד ע"י הסנאטורים הרומאיים.
לאחר מותו של אטילה והתפוררות הצבא
ההוני הגיע תורם של השבטים הואנדליים אשר פלשו לרומא ממערב, החריבו ושדדו אותה
במשך לא פחות משבועיים תמימים.
ההפיכה האחרונה באימפריה
בהיעדר שלטון מרכזי חזק נשלטה רומא בידי סדרה של קיסרים חלשים ומפקדי צבא חזקים אשר תמרנו אותם כרצונם.
ב-28 לאוגוסט שנת 475 ביצע מפקד הצבא
הרומאי פלביוס אורסטס (Orestes) הפיכה צבאית כנגד הקיסר יוליוס נפוס, תפס את השלטון במקומו
ומינה את בנו הצעיר – רומולוס אוגוסטולוס (Romulus Augustulus - 'אוגוסטוס הקטן') בן ה-10 – לקיסר רומי.
 |
| רומולוס אוגוסטולוס ('אוגוסטוס הקטן') |
לפני שביצע את ההפיכה, הבטיח פלביוס לשכירי
החרב הגרמאניים של הצבא הרומי אדמות להתיישבות בשטחי איטליה אך משהפך לשליט
היחיד של רומי התכחש להסכם וסירב לאפשר לחייליו לקבל את האדמות שציפו לקבל.
כמעט שנה לאחר מכן, ב-23 לאוגוסט שנת
476, לאחר שנואשו מן המגעים עם פלביוס, הכתירו החיילים המאוכזבים את אחד ממפקדיהם,
אודואקר (Odoacer)
למלכם היחיד ותחת פיקודו החלו להילחם נגד פלביוס.
הגדודים הגרמאניים המורדים כבשו שטחים
נרחבים בצפון איטליה תוך שהם מחריבים ובוזזים כל עיר וכפר שניקרו בדרכם וב-28 באוגוסט שנת 476 – שנה אחת בדיוק אחרי ההפיכה שביצע נגד הקיסר - נלכד
פלביוס אורסטס והוצא להורג.
סופו של קיסר רומי האחרון
גדודי המורדים המשיכו להתקדם אל עבר
העיר רוונה (Ravenna) שבה הסתתר הקיסר הצעיר רומולוס, עד שלכדו את העיר ובתוכה הקיסר.
אודואקר העמיד בפני רומולוס אפשרות
בחירה נדיבה למדי ביחס למקובל באותם ימים – לוותר על כתר הקיסרות או למות, ובעקבות כך ב-4 בספטמבר שנת 476 ויתר רומולוס מרצון
על הכתר כדי לשמור על חייו.
לאחר שוויתר על הכתר ריחם אודואקר על חייו, שלח אותו
לחיות בחיק משפחתו ואף העניק לו פנסיה שנתית נדיבה שממנה יוכל להתקיים עד סוף
ימיו.
 |
| רומולוס אוגוסטולוס מוותר על כס הקיסר, 4 בספטמבר 476 |
אחרי רומולוס לא מונו עוד קיסרים
לאימפריה הרומית המתפוררת, ולכן תאריך זה נחשב עד היום ליום שבו נסתם הגולל על
האימפריה הרומית המערבית.
היה זה סופה העגום של האימפריה ששטחיה הנרחבים נחלקו מעתה בין השבטים הגרמאניים האוסטרוגותים (הגותים
המזרחיים) והויזיגותיים (הגותים המערביים), הואנדליים, הגאליים, הפראנקים והבורגונדיים ועוד.
ממזרח לה תמשיך להתקיים האימפריה
הרומית המזרחית – ממלכת ביזנטיון – אשר תמשיך להתקיים כאלף שנים נוספות עד לכיבושה
ע"י כוחות האימפריה העות'מאנית בשנת 1453.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה